דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ ואח' נ' בן זקרי ואח'

פסק דין

1.התובעת טוענת כי בנתיבי איילון סטה רכב נהוג בידי נתבעת 3 לנתיב נסיעת רכב התובעת ועצר עצירת פתע אז בלמה ועצרה הנהרת ברכב התובעת.

עת היה רכב התובעת בעצירה פגע בו מאחור רכב הנתבעים 1 – 2 והדפו לעבר הרכב שלפניו, הוא רכב נתבעת 3.

התובעת מכחישה קיום מגע או תאונה קודמת בין רכבה לרכב נתבעת 3.

2.לטענת הנתבעים 1 ו – 2 ארע "מרדף" בין רכב התובעת לרכב נוסף מסוג טויוטה, הנהוג בידי נתבעת 3, ככל הנראה עקב תאונה בה היו מעורבים קודם לכן. במהלך המרדף סטו רכבי התובעת והנתבעת 3 לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, חסמו דרכו, בלמו בפתאומיות וגרמו לאירוע התאונה.

3.נתבעת 3 (רחמים) טוענת כי בנתיבי איילון בירידה מדרך השלום, עת רכבה עמד בנתיב הימני לפנות שמאלה נוכח רמזור אדום, כאשר התחלף הרמזור לירוק, סטה רכב התובעת אשר היה בנתיב השמאלי לפניה שמאלה לתוך נתיב נסיעת רכבה ופגע בו בדופן שמאלי אחורי. לאחר השלמת הפניה, עברה נתבעת 3 לנתיב השמאלי וסימנה לנהגת רכב התובעת (צרפתי) לעצור וזו סרבה.

נתבעת 3 המשיכה בנסיעה ישר בנתיב השמאלי, כאשר בהמשך הדרך, נתיב נסיעת רכב התובעת השתלב לנתיב נסיעת נתבעת 3, או אז נתבעת 3 האטה נסיעתה ואותתה ימינה כדי לרדת לשוליים לאמוד נזקיה. בשלב זה רכב מיצובישי (נהוג בידי נתבע 2 – בן זיקרי אשר), אשר לא שמר מרחק מרכב התובעת שלפניו, פגע ברכב התובעת מאחור והדף אותו לעבר רכב נתבעת 3. כתוצאה מהתאונה ארעו לרכב נתבעת 3 נזקים גם במוקד אחורי - ימני.

בהתאם הוגשה על ידה הודעה לצד ג' (כנגד נתבעים 1 – 2) ותביעה שכנגד, נגד התובעת ונתבעים 1 – 2.

דיון:

סכום הנזק בכתב התביעה המתוקן ובהתאם ערך הרכב בניכוי שרידים עומד על 49,608 ₪.

על מנת להכריע במחלוקת בין שלושת הצדדים, שמעתי את העדים הבאים:

גב' מירי צרפתי נוסעת בפיאט (רכב התובעת),

מר אשר בן זיקרי (נתבע 2) נהג המיצובישי מגנום,

גב' ליאת רחמים (נתבעת 3) נהגת הטויוטה,

גב' רחל רחמים נוסעת בטויוטה.

כן עיינתי בחומר הראיות שהונח בפניי וסומן על ידי בהתאם (חומר מתיק המשטרה הכולל הודעות כל הנהגים במשטרה, תמונות נזק לשניים מתוך שלושת כליי הרכב המעורבים בתאונה, הודעות לחברת הביטוח / חברות השכרה, שרטוטים ועוד).

לאחר בחינה, שקילה ואיזון של כלל חומר הראיות, גם לאור התרשמותי מעדויות העדים ומהימנותם (גם אגב השוואה להודעות קודמות); לאור מיקום התאונה בדרך, בנתיב הימני בכביש נתיבי איילון, מרחק מה לאחר שהסתיים נתיב ההשתלבות; לאור מיקום וסוג הפגיעות בכליי הרכב; לאור מיקום וצורת עצירת כליי הרכב בכביש לאחר התאונה, בשיקלול כלל הנתונים, שוכנעתי כי התאונה ארעה כאשר רכב התובעת (פיאט) סטה ימינה והשתלב בנתיב לפני רכב נתבעים 1 – 2 (מיצובישי מגנום), תוך שהנו בולם בלימת פתע עקב האטה גדולה ובלימה של רכב נתבעת 3 (טיוטה) שנעמד לפניו.

שוכנעתי כי הגורם הראשוני לתאונה הוא אופן נהיגת הנהגת ברכב הטויוטה, היא נתבעת 3, אשר האטה מאוד ולא לצורך, את מהירות נסיעת רכבה, תוך כדי נסיעה בנתיב הימני בנתיבי איילון (לטענתה במטרה לרדת לשוליים), בכך חסמה את נתיב נסיעת רכב התובעת, אשר הנהגת בו נאלצה לבלום בחוזקה ובפתאומיות, אגב שחוסמת את נתיב נסיעת הרכב הנהוג בידי נתבע 1 (נתיב אליו בקושי הספיקה להשתלב).

בסופו של יום, לאור נסיעות התרחשות התאונה אני מוצאת לחייב את הנתבעים 1 - 2 לשאת במחצית נזקיה המוכחים של התובעת בגין הנזק למוקד אחורי ברכבה.

בהתאם אני מחייבת את נתבעת 3 לשאת במחצית השניה של הנזק במוקד אחורי ברכב התובעת ובמלוא הנזק שנגרם לרכב התובעת במוקד הקדמי.