דמתי ואח' נ' סמבול ואח'

פסק דין

1.תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים שאירעה בכפר סבא ביום 17.12.09 .

2.התובע הגיש תובענה כספית כנגד הנתבעים על סך 3,769 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו מסוג סקודה כתוצאה מהתאונה אשר לטענתו נגרמה עקב נהיגתה ברשלנות ובחוסר זהירות של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") אשר לא צייתה לתמרור האט, נכנסה לכיכר ופגעה ברכבו.

3.במסגרת התביעה שכנגד הגישו התובעים תובענה כספית כנגד הנתבע שכנגד על סך 8,975 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכבם מסוג מאזדה, כתוצאה מאותה תאונה, אשר לשיטתם נגרמה כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של הנתבע/הנתבע שכנגד שלא האט טרם כניסתו לכיכר.

4.בדיון שהתקיים העידו ונחקרו בחקירה הנגדית התובע והנתבעת מס' 1.

לאחר הדיון הגיש התובע בהתאם להחלטתי צילומים בצבע של רכבו מסוג סקודה וכן מסמכים המעידים כי הוא בעליו של הרכב, אשר נרכש על ידו ממר מגנזי יוני.

5.התובע בעדותו ציין בין היתר ובתמצית כי הוא הגיע מכיוון דרום לעבר הכיכר (מרח' כצנלסון – ד.ח.) לדבריו שניהם האטו את הרכבים בזמן שהתקרבו לכיכר, הנתבעת עצרה את רכבה על פס לבן והוא המשיך לנסוע ונכנס לכיכר ו-"איך שהגעתי לאמצע הכיכר הגב' סימבון נתנה גז ונכנסה בי באוטו בצד ימין , על גבול הפנס הימני לא במהירות..." (עמ' 1 שורות 15-14).

לדברי התובע בחקירה הנגדית הוא האט עם הגעתו לכיכר ולדבריו "כן האטתי ראיתי שהכיכר פנויה והמשכתי לנסוע....."(עמ' 2 שורה 12).

עוד הוסיף התובע כי הנתבעת "עצרה עצירה מוחלטת על פס העצירה לכן נכנסתי לכיכר ובגלישה..ראיתי שהכל פנוי, אין הולכי רגל, הרכב שמימיני עומד, לאט נכנסתי לכיכר...."(עמ' 2 שורות 14 ו-17).

6.הנתבעת בעדותה ציינה כי הגיעה עד לכיכר (מרח' שפרינצק - ד.ח.) הסתכלה מאחר ובכוונתה היתה לפנות שמאלה חצי סיבוב ולהמשיך ישר "והסתכלתי שמאלה כדי לבדוק מה המצב, מר דמתי להערכתי היה רחוק ולא היה לי שום ספק שלא תהיה לי בעיה ...הוא הגיע במהירות גבוהה הוא לא עצר כתוצאה מכך אירעה ההתנגשות.." (עמ' 2 שורות 29-32 ועמ' 3 שורות 1-4).

עוד הוסיפה הנתבעת כי להערכתה ראתה את התובע לראשונה בטווח של כ-50 מטר והוא הגיע במהירות ולא עצר (עמ' 3 שורות 12-13).

7.מן המסמכים שצירף התובע עולה לדעתי בצורה מניחה את הדעת ומספקת כי הוא אכן היה במועד התאונה בעליו של רכב הסקודה וכך אף נקבע ממצא עובדתי בעניין זה.

8.לאחר שנתתי דעתי לכתבי הטענות, בחנתי את עדויות הצדדים, ואת המוצגים שהוצגו בפני (לרבות תמונות הכיכר מכיוון רח' שפרינצק וכצנלסון ותמונות הרכבים המעורבים), באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל.

9.התובע הודה בעדותו כי הנתבעת עצרה את רכבה בקו העצירה בכניסה לצומת ולדבריו איךשהוא הגיע לאמצע הכיכר היא נתנה גז ופגעה ברכבו.

איני מקבל גירסתו זו של התובע אשר מנוגדת לכל הגיון, וכי מדוע תאיץ הנתבעת ממצב עצירה כאשר לפניה נוסע התובע בכיכר תוך כדי גרימת תאונה??

10.הנני מקבל גירסת הנתבעת (התובעת שכנגד) לפיה התובע כלל לא עצר בכניסה לצומת והגיע לצומת במהירות תוך שהוא פוגע בה בזמן שהיא החלה את כניסתה ונסיעתה בתוך הצומת והוא פגע בצידו השמאלי הקדמי של רכבה.

11.אף בחינת התמונות הצבעוניות שהוגשו של שני הצדדים תומכת לדעתי בגירסת התובעת שכנגד.

הפגיעה ברכב המאזדה (האדום) הינה פגיעה של מעיכה פנימה (דחיפה) בעוד שאופי הפגיעה בסקודה (הלבנה) מלמדת כי חלק זה ברכבו של התובע פגע במאזדה.

במילים אחרות הפגיעה במאזדה אינה מלמדת כי רכב זה היה הרכב הפוגע (בסקודה).

12.בתביעתם שכנגד תבעו התובעים שכנגד סך של 1000 ש"ח בגין עגמת נפש לנהגת, הפסד ימי עבודה ונסיעות.