דמ"ש 4408-05-12 שוטה נ' בניליין (1996) בע"מ ואח'

1.התובעת עבדה למעלה משלוש שנים כמוכרת בחנות שהיתה בבעלותו של הנתבע מס' 2 (להלן – הנתבע).

2.לאחר פיטוריה, הוגשה תובענה זו כנגד הנתבעת מס' 1, שהיא החברה שניהלה את החנות וכנגד הנתבע, שהוא בעליה של החברה. במסגרת זו נתבעו פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי גמולים לפנסיה.

3.ביום 4.12.12 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעים.

4.הנתבע ביקש לבטל את פסק הדין שניתן כנגדו ובקשתו התקבלה (החלטה מיום 20.5.13).

בהחלטה מיום 25.6.13 נקבע במפורש כי פסק הדין כנגד הנתבעת מס' 1 ממשיך לעמוד בתוקפו, כך שההליך המשיך רק כנגד הנתבע (ר' גם בהחלטות מיום 12.2.14 ומיום 18.3.14).

5.בשלב זה עומדת לפנינו שאלה אחת להכרעה והיא האם יש לחייב את הנתבע בתשלום זכויותיה של התובעת עקב עבודתה בחנות; ובלשון משפטית – האם יש להרים את מסך ההתאגדות כלפי הנתבע ולחייבו באופן אישי בחובות החברה שבבעלותו.

6.אין מחלוקת שהתובעת עבדה בחנות וקיבלה את השכר והתלושים מהחברה (עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 13).

א.התובעת העידה שהיא עבדה בחנות שבבעלות הנתבע וכי את השיקים של המשכורת קיבלה מהנתבע ומאשתו.

ב.הנתבע טען שהשיקים שניתנו לתובעת היו של החברה והחברה לא פעילה משנת 2012. ביחס לשיקים האישיים שמסר, הנתבע טען כי הדבר היה במרץ 2012, כאשר החברה הוגבלה ועל מנת לשלם לתובעת שכר, הנתבע מסר לה שיקים מעסק של אשתו (עסק בשם "בנג'מין").