דמ"ר 35190-12-11 ס"ע 35176-12-11,ס"ע 35176-12-11 . 07 דצמבר 2014

1.התובעת אשר עבדה אצל הנתבעת כארבעה וחצי חודשים בתפקיד דיילת מכירות בסניף המשביר לצרכן בנהריה, פוטרה מעבודתה.

לטענת התובעת, היא פוטרה מחמת היותה בהיריון ועל כן, הגישה תביעתה לפיצוי מכח הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח- 1998 (להלן - "חוק שוויון הזדמנויות").

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הוראות חוק עבודת נשים תשי"ד-1954, אינן רלוונטיות, מאחר והתובעת עבדה ארבעה וחצי חודשים בלבד אצל הנתבעת.

2.בכתב התביעה המתוקן, אשר הוגש ע"י התובעת בתאריך 4.6.12, תבעה התובעת, הן את הנתבעת והן את המשביר החדש לצרכן.

התובעת טענה, כי עבדה בסניף המשביר בנהריה מתאריך 27.6.10 ועד 4.10.10, מועד בו פוטרה מעבודתה בשל ירידה במכירות, וכאשר לאחר מכן, ב-16.11.10, חזרה לעבוד בסניף המשביר במחלקת הלבשת נשים, כעובדת הנתבעת, וזאת עד לפיטוריה.

התובעת טענה, כי בתאריך 22.3.11, הודיעה לממונה עליה במשביר, הגב' סוזי כהן, על היותה בהיריון, וביום המחרת נמסר לה מכתב פיטורים.

התובעת טענה, כי שלחה מכתב באמצעות ההסתדרות לחברה הנתבעת, וזו השיבה להסתדרות.

התובעת אף טענה, כי שלחה תלונה למשרד התמ"ת, אולם לא ציינה, מה היו ההתפתחויות בעקבות מכתב תלונה זה.

לאור פיטוריה, בהיותה בהיריון, תבעה התובעת פיצויים, בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ובגין הפרת חוק עבודת נשים.

3.הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי לא ידעה כלל על היותה של התובעת בהיריון, במועד בו הוחלט לפטר את התובעת, וכי פיטוריה של התובעת אינם קשורים כלל להריונה אלא לתפקודה ולהעדר כדאיות כלכלית לנתבעת להחזיק דיילת מכירות שתמכור את מוצרי הנתבעת בסניף המשביר לצרכן בנהריה.

4.נציין, כי התובעת הגישה את תביעתה בתחילה, הן כנגד הנתבעת, והן כנגד המשביר לצרכן.

במעמד הדיון המוקדם הובהר, כי התובעת לא ביצעה את אותה עבודה כשהיתה עובדת המשביר, לעומת העבודה שביצעה שהיתה עובדת בנתבעת, שכן כאשר עבדה אצל הנתבעת, מכרה אך ורק מוצרים של הנתבעת, ואילו בתקופה שעבדה כעובדת המשביר לצרכן, מכרה את כלל המוצרים הנמכרים במחלקת נשים במשביר, ובאותה תקופה עבדה דיילת אחרת.

בהמשך להודעת ב"כ המשביר לצרכן מ-3.12.12, הודיעה התובעת כי היא מבקשת למחוק תביעתה נגד המשביר לצרכן, ובתאריך 1.1.13, ניתנה החלטה ברוח זו, כך שהתביעה נותרה כנגד הנתבעת בלבד.