דלאשה נידאל נ' קשר ליס א-קאר

פסק דין

1.בתאריך 16.8.07 ניתן כנגד המערער פסק דין, בהעדר הגנה.

פסה"ד ניתן על בסיס מסירה בדרך של הדבקה בכתובת מגוריו של המערער בכפר בועיינה.

המערער הגיש בקשה לביטול פסה"ד וטען כי לא בוצעה לו מסירה כדין ורק כאשר נמסרה לו האזהרה של לשכת ההוצל"פ למד לראשונה על פסה"ד והתביעה.

2.הבקשה לביטול פס"ד נדונה ע"י כב' הרשמת שרון הינדה ובהחלטתה מיום 22.11.11 בתיק 19112-07 דחתה את הבקשה, מהנימוקים המפורטים בהחלטה.

בגין החלטה זו הערעור שבפני.

ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון בהם פירטו את טענותיהם.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובנספחים שהוגשו לתיק מצאתי שיש לדחות את הערעור ואין להתערב בהחלטתה של הרשמת.

3.המערער טוען כי יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק שכן לא בוצעה לו מסירה כדין של כתב התביעה ומכל מקום כתב התביעה, גם אם הודבק לא הגיע לידיעתו.

הרשמת שדנה בבקשה ואשר אף שמעה את חקירתו של המערער קבעה כי יש לראות את המסירה בדרך של הדבקה כמסירה כדין בין היתר משום שההדבקה בוצעה בכתובת בו מתגורר המערער, טענותיו נטענו באופן כללי וסתמי והן משום שלא טרח להזמין את השליח לחקירה על האופן בו ביצע את המסירה.

4.מהתנהלות העניינים כפי שעולה מהתיק נראה כי נכונה החלטתה של הרשמת ומסקנותיה מקובלות עלי.

גם אם בוער התיק, יכול וצריך היה המערער לפנות לב"כ המשיבה כדי שיזמין את השליח לחקירה.

חזקה על ביהמ"ש שנתן את פסה"ד בשעתו כי בדק את כשרות המסירה וכדי להטיל ספק בכשרות המסירה יש לטעון בצורה מפורטת, מעבר למה שטען המערער.

5.תמיד קיימת האפשרות כי המסירה בדרך של הדבקה לא תגיע לתעודתה, אך עדיין עסקינן בהמצאה כדין עפ"י התקנות.

ביטול פס"ד למרות המצאה בדרך של הדבקה אפשרי רק מכוח שיקול דעתו של ביהמ"ש ובמקרה כזה יש לבחון מהי הגנה הטענת ע"י המבקש את ביטול פסה"ד.

כפי שקבעה הרשמת בהחלטתה לא פירט המערער ולו בדל של טענה כנגד התביעה והסתפק באמירה כללית שאינו מכיר את המשיבה ומאחר והתיק בוער אינו יכול להתייחס עניינית לתביעה.

6.כמובן שטענות כגון אלו לא מגלות כל הגנה אפשרית. יכול היה המערער לפנות למשיבה ולקבל העתק של כתב התביעה כדי להתגונן בפניה. לא ראיתי בפרוטוקול הדיון בפני הרשמת כי ביקש המערער לקבל העתק של כתב התביעה, כי פנה לקבל העתק כזה או כי ביקש לתקן בקשתו ולפרט את הגנתו כנגד התביעה.

7.אשר על כן נדחה הערעור.

המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור בסך של 2,000 ₪.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.