דירה שמשמשת לאחסנת ציוד אינה נכס ריק לצורך פטור מארנונה ארנונה

ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית הרצליה מיום 11.1.2024 (החלטת ועדת הערר או ההחלטה), אשר דחתה ערר על החלטת המשיב לדחות את בקשת המערערים לפטור מארנונה בגין "בנין ריק" בהתאם לתקנה 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג - 1993 (תקנות ההסדרים).

דין הערעור דחייה, כמפורט להלן.

רקע

1. עניינה של החלטת ועדת הערר, כמו גם הערעור שלפניי, בבקשה לפטור מארנונה בגין נכס ריק עבור דירת מגורים ברחוב צמרות 16 הרצליה (הנכס או הדירה), לתקופה שמיום 7.12.2021 ועד ליום 14.5.2022 (הבקשה לפטור, נספח 2 לתשובת המשיב).

2. ביום 27.12.2021 הגישו המערערים בקשה לפטור כאמור וציינו כי הדירה הייתה מושכרת עד יום 7.12.2021 ומאז שפונתה על ידי השוכר היא איננה מאוכלסת. התבקש פטור לתקופה המותרת בחוק או עד להשכרתה לאחרים. נציג המשיב ביקר בדירה ביום 25.1.2022 (תמונות הדירה כפי שצולמו על ידו צורפו בנספח 3 לתשובה). על יסוד ממצאי הביקור דחה המשיב את הבקשה מהטעם שבביקור בדירה נמצא כי קיימים בה פרטי ציוד, ומכאן, כך קבע המשיב, שאין המערערים זכאים להנחה המבוקשת לפי תקנה 13 לתקנות ההסדרים (החלטה מיום 1.2022, אשר לטענת המערערים התקבלה רק ביום 10.3.2022. להלן: החלטת המשיב, נספח 3 לערעור).

3. המערער, עו"ד במקצועו, לא הסכים עם החלטה זו, והחלה מסכת התכתבויות עם המשיב. תחילה פנה המערער במכתב מיום 15.3.2022 בו טען כי על אף שבדירה מצויים מספר פרטי ציוד, אין בכך כדי לשלול את הזכות לקבל הנחה בארנונה. איש לא מתגורר בדירה, אין מיטות והמקרר ריק, ועל פי הפרשנות שיש ליתן לטעמו לתקנה 13 אין לקבוע כי הפטור חל רק כשהדירה ריקה מאדם ומחפץ. לאחר שקיבל חשבון תקופתי שב ופנה במכתב מיום 17.5.2022 (המשיב ציין שהתקבל אצלו ביום 26.5.2022) וביקש לבטלו, מחמת הזכאות לפטור כנטען. המשיב השיב לפניות תוך שחזר על עמדתו והפנה לפסיקה (מכתב מתאריך 5.2022). עוד קודם שהתקבלה תשובה זו אצל המערער, שלח הוא פניה נוספת הנושאת תאריך 29.5.2022, וזאת בעקבות דרישה לתשלום על פי פקודת המיסים (גביה). לאור המענה מיום 31.5.2022 שב ופנה למשיב, וציין כי הריהוט הושאר בדירה לאחר שהשוכרים סיימו את תקופת השכירות ופינו אותה, וכי לאחרונה, החל מיום 15.5.2022, הושכרה הדירה לאחרים ולבקשתם, פונו כל פרטי הריהוט ונתרמו למשפחה נזקקת. עובדה זו מעידה, כך נטען, שהריהוט לא הושאר בדירה כדי להקל על השכרתה (המכתב הוא מיום 15.6.2022. המשיב ציין שהתקבל ביום 21.6.2022). המשיב השיב גם לפניה זו; חזר והפנה לפסיקה שלפיה די בכך שנמצא ריהוט בנכס כדי שטענת נכס ריק תידחה, והוסיף כי אין על המשיב לערוך אבחנות בין סוגי ריהוט ששוללים את הפטור לכאלה שאינם שוללים (מכתב מיום 4.8.2022). מסכת הפניות לא תמה בכך. המערער שב ופנה למשיב וחזר על טענותיו גם במכתב מיום 13.11.2022 (ממנו עולה כי הייתה פניה נוספת שנענתה ביום 10.11.2022), והוסיף כי מעט הפריטים שהיו פונו על ידו מהדירה לאחר ביקורו של הפקח וקודם לכניסתו של השוכר הנוכחי. פנייתו זו נענתה במכתב מיום 5.12.2022 שבו ציין המשיב בקצרה כי כבר ניתן מענה במכתבים הקודמים.
   
   התכתובת בין הצדדים מצורפת בנספח 4 לערעור (בחלקה) ובנספחים 2-7 לתשובת המשיב לערעור.   

4. התוצאה היא שרק ביום 26.12.2022, בחלוף 11 חודשים מיום שניתנה החלטת המשיב (26.1.2022), הוגש הערר לוועדת הערר על החלטת המשיב. אמנם המערער מציין כי החלטה זו התקבלה אצלו רק ביום 10.3.2022. ואולם גם מאז חלפו חודשים ארוכים עד להגשת הערר.

החלטת ועדת הערר