דיקמן נ' רימונים גלי כנרת ואח'

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, לאחר שנשמעו ראיות הצדדים וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בקצרה. כן הוסכם כי ביהמ"ש יהיה רשאי לפסוק כל סכום שינוע בין 100,000 ₪ ל-180,000 ₪ כולל.

א. מבוא:

1.התובעת, ילידת 1956, נפגעה בברך רגל שמאל, ביום 1.8.08, בעת ששהתה כאורחת במלון רימונים (להלן: "הנתבעת 1" ו/או "המלון").

2.הפגיעה ארעה כאשר התובעת החליקה על רצפה שנטען כי היתה רטובה במתחם הספא שבמלון.

3.לעצם הוכחת האירוע העידו התובעת ובעלה שהגיע למקום מיד לאחר הנפילה. שניהם העידו, כאמור לעיל, כי הרצפה היתה רטובה כאשר בדיעבד הבינו כי אורח אחר שיצא מהג'קוזי רטוב טפטף על הרצפה.

4.בכתב התביעה נטען כי הגורם העיקרי לנפילה נעוץ בכך שבאזור בו נפלה התובעת נעשה שימוש במשטחי ריצוף שונים, כאשר המשטח עליו החליקה היה חלק, וזאת בניגוד למשטח מחוספס יותר שהיה צמוד לו. נטען כי הקרבה בין שני משטחים שונים במרקמים שונים היא שגרמה להחלקה.

5.לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה מטעם התובעת שנערכה על ידי מר נפתלי רונן, אדריכל ויועץ בטיחות, אשר קבע בחוות דעתו כי הריצוף שהיה במקום (אבן נסורה חלקה) הינו ריצוף שאינו מתאים לשימוש באיזור שבו קיימת סבירות לרטיבות (כגון במתחם ספא). כן קבע המומחה כי היותה של הרצפה חלקה ורטובה בצירוף עם שינוי חריף במקדמי ההתנגדות להחלקה במקום בין המשטחים השונים, הינו גורם משמעותי להחלקה.

6.הנתבעות הכחישו כי הרצפה היתה רטובה, כן הכחישו אחריותן לתאונה.

7.מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת נגדית של המומחה ד"ר ביקלס, אשר קבע בחוות דעתו כי הריצוף עמד בתקן הישראלי 2279 אשר חל במועד האירוע. ביקלס ערך בדיקה של מקדמי ההתנגדות בכל אחד ממשטחי הריצוף שהיו במקום (חלקם נבדקו הן במצב יבש והן במצב רטוב), ומהנתונים שקיבל קבע כי מדובר במשטחי הליכה העומדים בדרישות למניעת החלקה.

8.כתוצאה מהנפילה נשברה הפיקה בברך שמאל של התובעת והיא הועברה באמצעות אמבולנס לבית חולים פוריה בטבריה. משהוברר כי השבר הינו מורכב ודורש ניתוח, הועברה לבית החולים רמב"ם - שם בוצע לה ניתוח לשחזור פתוח וקיבוע פיקת הברך. הרגל גובסה לתקופה קצרה ולאחר מכן קובעה בסד למשך 6 שבועות. לאחר הורדת הסד עברה טיפולי פיזיוטרפיה רבים וכן טיפולי הידרוטראפיה.

9.מטעם התובעת הוגשה חוות דעת רפואית של ד"ר לרנר בה נקבע כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלת תנועה וכאבים כרונים בברך (הנכות ניתנה בהתאם לסעיף 35(1)(ב). כן קבע המומחה נכות בשיעור 10% בגין צלקת מכאיבה עם בליטה של מתכות מתחת לצלקת (לפי סעיף 75(1)(ב)). הנכות הפלסטית ניתנה כנכות זמנית כאשר נקבע כי במידה והתובעת תעבור ניתוח נוסף להוצאת המתכות מהפיקה, לא תיוותר כל נכות פלסטית.

10.הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית.

11.בגין האירוע אושרה לתובעת תקופת אי כושר בת 3 חודשים.

12.התובעת הינה ד"ר לחינוך אשר מרצה במס' אוניברסיטאות ומכללות. שכרה הממוצע עובר לתאונה היה כ-14,500 ₪, ובשיערוך להיום כ-15,300 ש"ח.

ב. טענות הצדדים (בתמצית):

התובעת:

13.יש לקבל את עדות התובעת ובעלה לאופן התרחשות הארוע ולתת משקל לכך שהנתבעת לא הציגה כל גרסה נגדית, כאשר אי הזמנת פקידת הקבלה של המלון פועלת לחובתה.

14.יש להטיל חבות על הנתבעת משני טעמים עיקריים:

האחד –קיומה של רצפה מחליקה במקום שבו יש לצפות כי אנשים יטפטפו מים (מסדרון שנמצא בסמוך למתחם הספא).