דינם של נישואין אזרחיים והמסתעף מזה לכשרות הילדים שנולדו לאישה מאיש אחר

לאחר העיון בכל החומר שבתיק, בית הדין מתיר למבקשת [פלונית] לבוא בקהל ה', ומותרת להינשא לכל איש מישראל, אף לכהן, פרט לקרוביו של אביה הרשום [פלוני].

נימוקים

רקע עובדתי

לפנינו תיק בירור יוחסין לקטינה [פלונית].

אימה [אלמונית (להלן גם "האם" ו"האישה")] עלתה לארץ מברית המועצות בשנת 1990 וקיבלה אישור יהדות בבית הדין פעיה"ק באר שבע ביום XX תשס"ג . שבועיים לאחר מכן נישאה בנישואין אזרחיים בבולגריה ל[אלמוני], עולה מברית המועצות אשר אין בידו אישור יהדות אך אחיו קיבלו אישור יהדות ונישאו כדת משה וישראל בישראל והם משפחת כהנים. לדבריהם בבית המשפט (בהסכם הגירושין) ערכו מסיבת נישואין כאן בארץ ישראל, אך ללא סידור חופה וקידושין. בני הזוג התגרשו בבית הדין פעיה"ק באר שבע ביום XXX תשס"ט 

לדברי האישה לפנינו, הייתה פרודה מבעלה כשנתיים לפני הגט ובתקופת הפירוד – כשנה לפני הגט – הכירה את [פלוני]. שניהם [אלמונית ופלוני] טענו בפנינו שהכירו באקראי בזמן מגוריה עם אימה, והבת הנ"ל היא ביתם הביולוגית אשר נולדה ביום XXX תשס"ט , כלומר פחות משבעה חודשים מיום קבלת הגט. לשאלת בית הדין מדוע נישאתם בנישואין אזרחיים, השיבה האישה: "פתחתי תיק בבית הדין (לקבלת אישור יהדות) אבל פשוט 'טרטרו' אותנו וזה לקח המון זמן." בשיחת השלמה עם נציג בית הדין הבהירה האישה כי אומנם קיבלה את האישור כחודש וחצי מיום הגשת הבקשה, אך אישור היהדות הגיע אליה רק אחרי שכבר הושלמו כל סידורי הנסיעה.

ביום XXX תשס"ט פנתה האישה ובן זוגה [פלוני] לבית הדין להכרת אבהות על הילדה הנ"ל ולקבלת היתר נישואין, והם נישאו כדת משה וישראל ברבנות באר שבע ב 2009. לאחר כשמונה שנות נישואין הגיעו הצדדים לבית הדין עם הסכם גירושין וביום XXX תשע"ח  התגרשו.

במהלך הדיון עלה נושא הילדה, ובית הדין הפנה אותם לפתיחת תיק בירור יוחסין.

השאלות להלכה בנדון שלפנינו

א. האם יש תוקף הלכתי לנישואין אזרחיים? ב. האם האישה צריכה גט לעיכובא? ג. מה דין הוולד שנולד מאיש אחר? ד. זינתה קודם מתן הגט – האם נאסרה לבועל? ה. האם יש דין 'יכיר' לבעל? ו. האם יש לתלות את הוולד שנולד לשבעה בבעל אף על פי שהיו פרודים? ז. האם ישלתלות בעכו"ם נגד הכחשתה? ח. האם יש נאמנות לאישה ולנטען לפסול את הוולד?

דיון

א.         תנינן בגיטין (דף פא ע"א):

המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי, בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני. אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין, ומודים בשנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו גס בה.

ובגמ' שם מסקינן דפליגי בשלא ראוה שנבעלה, וצריכה גט שני אליבא דבית הלל משום דאמרינן 'הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה' – עיין שם. וכן פסק הרמב"ם (הלכות גירושין פרק י הלכות יח–יט), וזו לשונו:

נתייחד עמה בפני עדים והוא שיהיו שני עדים כאחד, אם היתה מגורשת מן הנשואין חוששין לה שמא נבעלה והן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, שכל המקדש בביאה אינו צריך לבעול בפני עדים אלא יתייחד בפניהם ויבעול כמו שביארנו, לפיכך צריכה גט מספק והרי היא ספק מקודשת. ואם היתה מגורשת מן האירוסין אין חוששין לה, שהרי אין לבו גס בה.

ובסמוך (שם הלכה יט) הוסיף הרמב"ם:

הורו מקצת הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט, חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות [...] וכל הדברים האלה רחוקים הם בעיני עד מאוד מדרכי ההוראה ואין ראוי לסמוך עליהם, שלא אמרו חכמים חזקה זו אלא באשתו שגירשה בלבד או במקדש על תנאי ובעל סתם, שהרי אשתו היא – ובאשתו היא שחזקתו שאינו עושה בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות.

וזאת הלכה העלו הטור ושולחן ערוך (אבן העזר סימן קמט סעיף ב).