דין נ' לוי ואח'

ב"כ המבקשת:עו"ד סרוסי

ב"כ המשיבים:עו"ד פסי

החלטה

לפני בקשה של התובעת לפיצול סעדים.

הבקשה שלפני

ביום 22.10.09 הגיעה המבקשת להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בתביעת פינוי שהוגשה נגדה על ידי הנתבעת 3 (אשר נמחקה מהתביעה דנן). (להלן - הסכם הפשרה) במסגרת הסכם הפשרה נקבע כי המבקשת תתפנה מהמסעדה שהיא מושא הליך זה (להלן - המסעדה). לטענת המבקשת התפתחות זו נושאת בחובה השפעה רבה על היקף הנזקים שנגרמו למבקשת עקב פעילותיהם של המשיבים, המהוות בין השאר, את עילת התביעה של המבקשת בהליך זה.

המבקשת סבורה כי התפתחות זו מייצרת עילת תביעה חדשה כנגד המשיבים, מאחר ובעת הגשת התביעה דנן, פינוי לא היה חלק מהמסכת העובדתית שעמדה לנגד עיניה של המבקשת, אלא רק כאפשרות דחוקה. אף מבחינה עניינית, כך נדמה, ישנו הבדל איכותי בין התביעה בגין נזקי המוניטין ואובדן הרווחים שספגה המבקשת בגין מעשיהם של המשיבים - היא התביעה דנן - ובין תביעה אפשרית בגין הנזקים שנגרמו למבקשת עם פינויה הסופי מהמסעדה.

אשר על כן, טוענת המבקש כי אין היא נדרשת לבקשה זו לפיצול סעדים בנסיבות שתוארו, ברם, בשם הזהירות, ובמידה שבית המשפט סבור אחרת, מתבקש הוא ליתן למבקשת רשות לפצל את הסעד בגין עילה המתייחסת לנזקים שנגרמו למשיבה עקב פינויה מהמסעדה ולאחריה.

המבקשת לא מעוניינת לנקוט בדרך של תיקון כתב התביעה ולו בשל העובדה שברצונה לשקול את צעדיה ביחס לעילת תביעה זו (או ביחס לסעד זה), ואינה משוכנעת, בשלב זה, כי תטה לתבעו. יחד עם זאת מבקשת היא לשמור על זכותה לעשות כן בעתיד.

תגובה מטעם המשיבים לבקשה

המשיבים מתנגדים לבקשה.

הסכם הפשרה אליו הגיעה התובעת עם הנתבעת 3 אינו מהווה עילת תביעה נוספת נגד המשיבים.

עילת התביעה העיקרית כנגד הנתבעים היא הטענה שהנתבע 1 הציג עצמו כבעלים של המסעדה ולא כדייר מוגן. (המשיבים מכחישים טענה זו).

בכתב התביעה נדרש פיצוי הצופה פני עתיד עקב "סכנת הפינוי המרחפת על התובעת" (סעיף 22), והסכם הפשרה יכול רק להוות - אולי - אחת מהעובדות העשויות להשפיע על קביעת סכום הפיצוי, אם בכלל.

אם המבקשת סבורה כי כתוצאה מהסכם הפשרה סכום הפיצוי המגיע לה גבוה יותר מזה המפורט בכתב התביעה, תתכבד ותגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.

אם הבקשה תתקבל, תהיה המבקשת זכאית להגיש תביעה נוספת בגין נזקים שנגרמו לה עקב אותה עילה, וכך ייגרם כפל דיון ובזבוז זמנם היקר של הצדדים.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות) קובעת:

"(א)תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט.

(ב)תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה."