דימנטמן פנחס נ' עיריית מודיעין

החלטה

המשיבה הגישה תביעה כספית בהתאם להוראות ס' 81 א 1 לחוק ההוצאה כנגד המבקש בגין חוב המבקש בהתייחס לתשלומי חובה עירונים ובהם ארנונה, מים, היטל ביוב ושירותי שמירה. על פי הנטען בכתב התביעה המבקש החזיק ו/או מחזיק בנכס בתחומה.החוב נכון ליום הגשת התביעה עמד על סך של 29,476 ₪.

בכתב ההתנגדות לתביעה טוען המבקש כי הינו הבעלים של בית דו משפחתי בתחומי המשיבה (להלן: "הנכס") וכי הנכס היה בשימוש החל מיום 13.8.08 הוא המועד בו הוא חובר לרשת החשמל.עוד מציין המבקש כי החל מיום 1.8.08 הנכס מושכר לצד ג', הנכס הושכר לארבע משפחות כאשר כל מחצית מהנכס מחולקת לשתי יחידות דיור.אחת מהשוכרות פנתה אל המשיבה על מנת לרשום אותה כמחזיקה אך זו סירבה בנימוק כי עליה לשלם את כל דמי השכירות החל מיום 1.1.08 על שטח של 600 מ"ר כאשר בפועל היא שכרה יחידת דיור בשטח של 180 מ"ר בלבד. עוד נטען כי לגבי משפחה זו סירבה המשיבה להעניק הנחה מתשלום ארנונה עקב נכותה.המשיבה כלל לא היתה מוכנה להכיר ביחידות הדיור אותן השכיר המבקש לצד ג'. המבקש ממשיך וטוען כי מיום שהנכס היה ראוי לשימוש הוא לא החזיק בו אלא השכירו כאמור לעיל.עוד נטען כי המשיבה נתנה היתר בניה רק למחצית מהנכס ולא לנכס כולו. זה אף נכון לגבי בתים נוספים בישוב.לבסוף טוען המבקש כי הגיש בקשה לתיקון היתר הבניה בהתאם לת.ב.ע.

המשיבה בתגובה להתנגדות טוענת כי המבקש בנה בית דו משפחתי תוך חריגה מהיתר הבניה שניתן לו לבנות יחידת מגורים אחת. המשיבה אף אינה מכירה בפיצול הנכס ליחידות משנה.עוד מוסיפה המשיבה וטוענת כי על פי נתוני צריכת המים הרי שביום 1.1.08 כבר הנכס היה מאוכלס.

מחקירתו הנגדית של המבקש עולה באופן ברור כי המבקש ביצע עבירת בניה בכך שבנה נכס מעבר למה שניתן לו בהיתר הבניה, ולפי דברי המבקש מדובר בשטח כפול. לא זו אף זו המבקש אף פיצל את הנכס שנבנה בחריגה לארבע יחידות דיור אותן הוא משכיר לצד ג'.המבקש מטעמים השמורים עימו לא יכול היה לספק מידע כיצד סיפק חשמל ומים לקבלן אשר בנה את הנכס. המבקש אף שהשכיר את היחידות לצד ג' לא יכול היה לספק נתונים לגבי גודל השטחים של כל יחידה ויחידה שהשכיר.עוד עולה מחקירתו הנגדית של המבקש כי רק ביום 16.9.09 פנה לראשונה למשיב ובו ביקש לרשום כמחזיקים את שוכרי הדירות.

לנוכח חקירתו הנגדית של המבקש ולאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.סירובה של המשיבה לרשום את שוכרי הדירות כמחזיקים הינה כדין. משחרג המבקש מהיתר הבניה אין הוא יכול לצפות כי המשיבה תעבור על כך לסדר היום ותכשיר את עבירות הבניה. לכך יש להוסיף כי על פי עדותו של המבקש בקשתו לשינוי היתר הבניה לא אושרה. מכאן שמבחינת המשיבה יש להכיר בנכס שנבנה כיחידה אחת על אף החריגה, וכל פיצול שנעשה על ידו היה בלתי חוקי ולכן אין לצפות כי המשיבה תיתן יד ותכשיר את החריגות וכתוצאה מכך יישא המבקש בפירות מחדליו.המבקש אף לא הניח תשתית עובדתית לגבי מועד תחילת עבודות הבניה ואף לא נתן כל הסבר כיצד סופקו חשמל ומים לצורך הליך הבניה. תשובותיו לשאלות הצטיינו באי זיכרון, דבר התמוה כשלעצמו שכן מדובר בבניה מלפני כשנתיים לערך.לבסוף המבקש לא הודיע למשיב בזמן אמת על הפסקת החזקתו בנכס אלא עשה זאת במועד מאוחר יותר, דהיינו בחודש ספטמבר 09. חובת הדיווח להיעשות בזמן אמת ולו בדיעבד.

לאור האמור לעיל הבקשה לרשות להגן נידחת.המבקש יישא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ.לאור דחיית הבקשה אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ מס' 03-23287-09-8.

ניתנה היום, כ"ה סיון תש"ע, 07 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: