דימטרי ואח' נ' אוחנה ואח'

פסק דין

לפי ס' 79 א' (א) לחוק בתי המשפט

עניינו של פסק דין זה בתביעה כספית במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 19,812 ₪ ובתביעה שכנגד במסגרתה עותר הנתבע לחייב את התובע בסך של 3,000 ₪.

ביסוד התביעות עומדת עסקה למכר אופנוע.

לטענת התובע, רכש התובע מהנתבע אופנוע מסוג הארלי דוידסון ביום 18.11.09 בתמורה לסך של 45,000 ₪.

במהלך המו"מ התחייב הנתבע כי האופנוע תקין מתוחזק ומטופל ועל יסוד התחייבות זו נרכש האופנוע.

כבר ביום הרכישה יצר התובע קשר עם הנתבע והודיע לו על ליקויים רבים באופנוע אשר התגלו לתובע שעה שעשה דרכו בנסיעה מבית שאן לירושלים.

יום למחרת הרכישה שוחחו הצדדים טלפונית כאשר הנתבע ביקש מהתובע לבטל העסקה בשל מצבו העגום של האופנוע.

בהמשך, נוכח מצבו הירוד של האופנוע, נאלץ התובע להכניסו לטיפול במוסך מורשה, כאשר עלות התיקונים עמדה על סך של 19,812 ₪.

לתובע נאמר מפורשות על ידי בעל המוסך כי מדובר בליקויים אשר אין אפשרות כי המוכר לא היה מודע להם.

הנתבע התגונן בפני התביעה וביקש לדחותה. לדבריו מדובר באופנוע שנת ייצור 94, דהיינו, אופנוע בן 16 שנה. אופנוע זה נבנה על פי הזמנת הלקוח, ומחירו מושפע ממצבו המכאני ומהתוספות והשינויים שנעשו בו.

אופנועים דומים נמכרים גם בעלות גבוהה בהרבה.

במועד הרכישה הגיע התובע לתחנה המרכזית בבית שאן , הצדדים עשו יחדיו סיבוב על האופנוע ומשם נסעו לחצר ביתו של הנתבע.

הנתבע הבהיר לתובע כי המדובר באופנועו הפרטי וכי התשלום אשר הוא דורש בעבורו עומד על 48,000 ₪.

לתובע עוד הובהר כי אופנוע זה נרכש על ידי הנתבע רק מס' חודשים בטרם מכירתו לתובע, כי הוא שירתו נאמנה וכי מצבו המכאני טוב ורק לאחרונה, חזר מטיול באילת. יחד עם זאת, עוד הובהר לתובע כי האופנוע, הוא אופנוע ישן והוא נמכר במצבו כפי שהוא.

לאחר שהתובע ביצע נסיעת מבחן ולאחר מו"מ הוסכם כי האופנוע יימכר לתובע בתמורה לסך של 45,000 ₪.

התובע שילם לנתבע סך של 42,000 ₪ בלבד והתחייב להעביר את ההפרש בתוך 30 יום.

הנתבע אינו מכחיש כי התובע יצר עימו קשר מספר פעמים הן מדרכו לירושלים והן לאחר מכן ואף אישר כי היה מוכן להשתתף בחלק מהוצאות התיקון אשר עמדו על סך של 1,500 ₪. יחד עם זאת כאשר פנה התובע וטען באזני הנתבע כי הומלץ לו להחליף גם בוכנה באופנוע בעלות של 5,000 ₪, הבהיר הנתבע לתובע כי האופנוע יצא מרשותו תקין וככל שיש נזק לבוכנה, הרי שהדבר נגרם מסיבות אחרות שאינן קשורות בנתבע.

לפנים משורת הדין, הסכים הנתבע לוותר על יתרת התמורה המוסכמת בסך של 3,000 ₪, חרף האמור סופו של יום שהוגשה לו דרישה בסך של 25,700 ₪.

הנתבע הגיש כתב תביעה שכנגד, במסגרתו עתר לחייב את התובע בסך של 3,000 ₪ הם יתרת התמורה בגין המכר בהתאם להסכם המכר אשר צורף לתביעה.