דיין נ' שטרית ואח'

פסק דין

בבסיסה של תביעה זו תאונת דרכים בה מעורבים שני כלי הרכב של בעלי הדין .

התאונה התרחשה שעה שרכבה של התובעת נסע ישר בכביש , ובשלב מסוים רכב נהוג בידי הנתבע 1 יצא בנסיעה לאחרו משטח חניה בימין הכביש, עבר לרוחב המדרכה, חדר לכביש בו נסעה התובעת ופגע ברכב התובעת עם הפינה האחורית שמאלית שלו , בדופן ימין אחורי של רכב התובעת.

הנתבע טען בכתב ההגנה כי הוא אכן יצא בנסיעה לאחור , הגיע אל נתיב הנסיעה , ושם "עצר והמתין בתוך הרכב " ודוק בכתב ההגנה נטען כי הנתבע היה בתוך רכבו בעצירה ובהמתנה , רמז למצב שה שנמשך רבה זמן .

בעדותו בפני טען הנתבע כי הוא אכן נסע לאחור, לא היון רכבים בכביש, הגיע למצב שהוא תופס חלק מנתיב הנסיעה של התובעת, כאשר הוא מטה את הגה רכבו כדי שהחלק האחורי שלו יכנס לכביש (מכאן הפגיעה שלו בפינה אחורית שמאלית) עצר העביר הילך קדימה , ובטרם החל בנסיעה קדימה הרגש שנפגע .

גרסתו של הנתבע בעדותו פני שונה מזו אשר בכתב הגנה , ומותר לי להניח כי הוא לא אחראי למה נרשם בשמו בכתב ההגנה .

מכל מקום אישר הנתבע כי הוא הרגיש את הפגיעה בסוף תהליך הנסיעה שלו לאחור .

מנגד גרסתו כי הוא נפגע בזמן שהיה במצב עצירה סטטי , אינו יכלו לעמוד בנבחן העובדות.

הנתבע נוסע לאחור ומסובב הגה ימינה כדי לנסוע בכיוון הנסיעה של התובעת . הוא לא רואה את רכבה של התובעת ( אין כל סיבה שלא יראה אותה אלא אם כלל לא הסתכל לכיוון ממנו באה ) . הוא נע לאחור , והיא נוסעת ישר קדימה . מיקום הפגיעה ברכבה של התובעת , הינו ראיה חפצית בולטת לתשובה על השאלה , האם היא התחככה בו בעומדו שם או שהוא היה בתנועה לעבר רכבה . ודוק . רכבה של התובעת נפגע בחלק האחורי הימני . רכבה נוסע בקו ישר . רכבו בתנועה לאחור . בהנחה שאורכו של רכבה נע בין 4 ו 4.5 מטר , הרי מיד ניתן להבחן כי מרבית אורך רכבה הימני, עבר מאחורי הנתבע ללא פגע , היא נוסעת ישר . מה קרה בין נקודת הזמן שהפנס הקדמי ימני שלה עובר אותו , ובן נקודת הזמן שנוצר מגע בין הרכבים ?? היא נוסעת ישר וחולפת מאחוריו. האפשרות היחידה לכך כי למרות שהחלק הקדמי , רובו, עובר אותו ללא פגע ורק החלק האחורי נפגע, היא שהוא הי ה בתנועה לעברה .

גם העובדה שיתכן ורכבה של התובעת עצר בנתיב הנגיד לכיוון נסיעתה , אשר עליו תלתה באת כוח הנתבעים תלים של השערות, אינו פועל לטובת גרסת הנתבעים . אם רכב הנתבע היה בעצירה , והתובעת התחככה בו , הרי שיש לנו שני מצבים .

א- בגלל שהיא לא היתה מודעת לכך שהיא פוגעת בו , היא לא היתה סוטה שמאלה רצונית , בגלל הפגיעה ומגיעה לנתיב הנגדי.

ב- המגע בין כנף אחורית ימנית שלה, והפינה האחורית השמאלית שלו, מעכבת את תנועת רכבה בחלק האחורי ימני וגורמת לסטיית חזיתו ימינה דווקא .

אלא מאי, העברת רכבה מנתיבה לנתיב הנגדי מצביעה על הכוח שהפועל על רכב מצד ימין , ועוצמתו, שגרמה להדיפת רכב שמאלה .

כל הנתונים תומכים בגרסתה של התובעת.

אני מקבל את התביעה .

בעניין הנזק.

לכתב התביעה שהוגש בדיון מהיר , צורפה חוות דעת שמא, על פ הוערך הנזק בסכום של 8127 ₪ וכן תשלום שכר טרחת מאי בסכום של 700 ₪ .

חוות הדעת צורפה על פי מצוות תקנה 214ג' לתקסד"א .באת כוח הנתבעים לא בקשה לחקור את השמאי על חוות דעתו , ואף לא הגישה חוות דעת נגדית.

על פי רע"א (ל אביב יפו ) 1845/06 נפסק כי משצורפו מסמכים לכתב התביעה בדיון מהיר על פי מצוות התקנה 214ג', ינם כדין מסמכים שהוגשו , התקבלו וסמנו כמוצגים .

חוות הדעת , וטענות התובעת בעניין הנזק, לא נסתרו .