דיין נ' טפרסון ואח'

פסק דין

עובדות המקרה:

בפניי תביעת הפרשים ע"ס 5,500 ₪ וביסודה תאונת דרכים מיום 27.9.10 שהתרחשה בין רכב פרטי של התובע מסוג טויטה קורולה (להלן:"קורולה") לבין רכב פרטי של הנתבעת 1 מסוג וולבו (להלן:"וולבו"). התאונה התרחשה ברחוב בן גוריון בהרצליה אך הצדדים חלוקים אודות דרך התרחשותה.

התובע אשר העיד בפניי ביום 20.1.13 טוען כי התאונה קרתה בעת שהיה מחוץ לקורולה כאשר זו חנתה בחניה. הוא הלך לקנות שווארמה במקום סמוך לא לפני שהחנה את רכבו במקום השמור לנכים באמצעות תו חניית נכים שברשותו, לפתע שמע "בום" ויצא החוצה. לטענתו, רכב הנתבעת עלה על המדרכה וגרם בדרך זו לקורולה נזק בטמבון הקדמי השמאלי. בעלה של הנתבעת 1 שישב לידה רשם לו פתק שבו הם מודים כי נסעו את רכבם לאחור ופגעו ברכבו.

הנתבעת 1 מעלה גרסה אחרת משלה לתאונה וזאת בין היתר במסגרת עדותה היום בפניי. לטענתה ביום התאונה היא נסעה בוולבו עם בעלה לקופת חולים, מצאה חניה בצד שמאל של רחוב בתיה לנצט בעיר ולכן העמידה את הוולבו לקראת נסיעה לאחור. במקביל לה עמד רכב נוסף- הוא רכב התובע. לקראת סוף הכניסה לחניה לאחור שמעה פתע הנתבעת 1 צעקות רמות מאישה שישבה לצד נהג הקורולה שהטיחה בה אשם לפגיעה ברכבם. לטענתה, התאונה קרתה כיוון שהתובע אשר עמד במקביל לוולבו ביקש גם להיכנס לחניה במקום שמאחורי חניית הוולבו אלא שהוא עשה כן תוך כדי שהנתבעת 1 נוסעת לאחור גם כן. כך שני הרכבים נסעו לאחור והתנגשו זה בזה לקראת סוף החנייה של שניהם כאשר חלקה האחורי ימני של הוולבו פגע בכנף השמאלית קדמית של הקורולה. באשר לעמדת התובע ביחס למיקומו בעת התאונה, הנתבעת 1 טוענת כי התובע כלל לא יצא מחנות שווארמה כי אם ישב לצד רעייתו בקורולה. באשר לפתק, הנתבעת 1 מכחישה את עצם כתיבתו, שכן לטענתה בעת האירוע התאונתי בעלה היה לאחר אירוע מוחי ולכן לא יכל לכתוב כלל. לעניין זה טוען ב"כ התובע בסיכומיו כי דווקא צורת הכיתוב על גבי הפתק, המצביעה על "זריקת אותיות הצידה" מחזקת כי בעלה של הנתבעת 1 היה זה שכתב את הפתק האמור.

לעניין הנזק טוענות הנתבעות בין היתר כי לתובע לא מגיע פיצוי בגין ראש נזק מסוג הפסק פרמיה שכן הוא לא טרח לצרף אסמכתא בדבר הפסדים בראש נזק זה. כן נטען כי התובע תובע פיצוי בגין ירידת ערך בהתבסס על נזקים קדמיים ואחוריים ברכב הגם שהוכח ועל כך אין מחלוקת, כי התובע נפגע בחלקו הקדמי של הרכב בלבד.

החומר הראייתי:

בפני בית המשפט עמדו בין היתר הראיות הבאות הדרושות להכרעה:

כתב תביעה על נספחיו לרבות חוות דעת שמאי התובע ללא תמונות של הנזקים ברכב.

כתב הגנה מטעם הנתבעים.

עותק צילומי של הפתק (לא הוצג מקור).

הודעות הנהגים בכתב אודות גרסתם לאירוע התאונתי.

פרוטוקולי הדיונים בתיק המאגדים גם את סיכומי הצדדים בעלפה היום בפניי.

דיון ומסקנות:

בתיק זה התקיימו שני דיוני הוכחות. דיון ראשון ביום 20.1.13 במסגרתו העידו התובע ואדם נוסף מטעמו בשם דניאל דיין ביחס לאירועים מאוחרים הקשורים בפתק וביום 5.12.13 במסגרתו העידו הנתבעת 1 ובעלה מר חיים גפן בעיקר על מעורבותו הנטענת בכתיבת הפתק.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיונים שבפניי והתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה לעניין האחריות, להבדיל מסכום הנזק הנתבע בכללותו, להתקבל.

להלן נימוקי להכרעה:

ראשית, גרסתו של התובע בנוגע לדרך שבה קרתה התאונה לרבות מיקומו מחוץ לקורולה נותרה כמות שהיא ולא הופרכה כהוא זה מאחר והתובע לא נחקר חקירה נגדית אודותיה במסגרת הדיון מיום 20.1.13. דווקא היה זה בא כוחו ששאלו אודות גרסתה האחרת של הנתבעת 1,ברם, הדבר נעשה במסגרת עדותו הראשית בלבד והוא כמובן שללה מכל וכל כך שלמעשה נותר בית המשפט עם גרסתו במקור כמות שהיא. לעומתו, עיון בהודעת הנתבעת 1 בכתב מלמד על חוסר עקביות עפ"י טופס ההודעה ביחס לעדותה היום. כך, במסגרת הודעתה הכתובתה ציינה הנתבעת 1 כי פניה היו ליציאה מחניה בעוד שבעדותה היום אמרה כי ביקשה להיכנס עם רכבה לחניה דווקא (שם, בעמ' 4 שורה 13 לפרוטוקול הדיון), משאומתה עם סתירה זו ביחס לנתון זה, ציינה פתע כי החתימה ע"ג הטופס אינה חתימתה, הגם שעסקינן בטענה שבא זכרה אך לראשונה היום בדיון. בהקשר לכך אציין כי גם לו הייתי מקבל את עמדת הנתבעת 1 כי חתימתה אינה זו שעל גבי טופס ההודעה מטעמה עדיין לא הייתי יכול להתעלם מהודאתה במסגרת חקירתה הנגדית (שם, בעמ' 5 שורות 13-14 לפרוטוקול הדיון) על פיה היא אינה שוללת את העובדה כי מסרה דיווח אודות התאונה יממה אחת לאחר התרחשותה, כך שלא ברורה הסתייגותה מדברים שנכתבו בטופס האמור עת על פניו היא מוחזקת כמי שיודעת מה נכתב בו.

שנית, ב"כ הנתבעות מבקש בסכומיו להסתמך על דבר העובדה שהקורולה נפגעה בכנף הקדמית השמאלית ועל כן אין לסמוך על גרסת התובע לפיה הוולבו נסע לאחור ופגע בה בעת עמידה שכן אז היינו צפויים לנזק באזור הפגוש הקדמי ולא בכנף כאמור. בכך מבקש ב"כ הנתבעות לקעקע את גרסת התובע לקרות התאונה. יכול הייתי נכון לקבל את עמדת הנתבעות בנדון אלמלא הטעים התובע בחקירתו הנגדית כי ראה את הקורולה עולה על המדרכה (שם, בעמ' 2 שורה 17 לפרוטוקול הדיון), לאמור, מיקומי הנזקים בקורולה מתיישבים עם גרסתו זו של התובע. בהקשר לכך אבהיר כי גם לו הייתי נכון לקבל את עמדת הנתבעת 1 באשר לדרך שבה קרתה התאונה, הגם סתירות שעלו בעניין זה בעדותה ובהודאתה באחריות לתאונה ע"ג הפתק, כפי שאטעים בהמשך, עדיין לא ניתן לומר כי זו הפיסה את דעתי באשר לדרך נהיגתה הראויה לאחור בהתאם לגרסה זו, שכן באם ראתה את הקורולה עומדת במקביל לה טרם שביצעה את החניה (שם, בעמ' 4 שורות 13-14 לפרוטוקול הדיון) לא ברור הכיצד זה החלה בביצוע החניה ולא המתינה לראות לאן פניה של זו מועדות ולחילופין באם שתי המכוניות ביצעו נסיעה לאחור במקביל, דבר פגיעת הוולבו בקורולה ולא להיפך כפי זיקוק עדותה של הנתבעת 1 לעניין זה מלמדת כי שהנתבעת 1 לא שמרה מרחק סביר מהקורולה או למעשה לא אמדה נכונה את מרחק הכניסה לחנייתם של שני רכבים במקביל.

שלישית, הנתבעות לא הפיסו את דעתי ביחס לשלילת אמיתות הפתק ודבר ההודאה בתאונה על פיו. לא התרשמתי שהתובע יצר פתק זה בעצמו. בפתק מצויים פרטים מוכמנים ביחס לפרטי הביטוח של הנתבעת 1 התואמים את הפרטים ע"ג טופס ההודעה של הנתבעות ובתחתיתו צורפה חתימתו של מי שנחזה כי ככתבה, שהינו לדעת התובע מר חיים גפן- בעלה של הנתבעת 1 אלא שהנתבעות לא ביקשו לשלול טענה זו באמצעות הבאתן של ראיות לסתור.