דיין נ' בן זכר מלצן

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 1/11/2010 ,המחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 120,000 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בתביעת נזיקין ולשון הרע.

הנתבע טוען בבקשתו כי הינו עולה חדש מברית המועצות ,לא דובר ,לא מבין ,לא קורא ולא כותב עברית אלא באופן מינורי.הנתבע לא ידע כי עליו להגיש כתב הגנה כל שסבר היה שיוזמן לדיון ושם ישמיע את עמדתו.

עוד טוען הנתבע כי הוא סובל ממצב דכאוני חמור,אושפז לתקופות ממושכות,מחלתו הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי וכיום הוא מקבל קצבת נכות.

לגופו של עניין טוען הנתבע כי אכן הוגש נגדו כתב אישום והוא הורשע אך בגזר הדין נפסק לתובע פיצוי ,והתביעה הנוכחית היא מופרכת ודינה דחייה על הסף.במיוחס למבקש בתביעה נעדר אלמנט הפרסום ,בנוסף התובע עותר לפיצוי בגין נזקים ללא פירוט הנזק שנגרם .

מנגד מתנגד התובע לביטול פסק הדין, הן מאחר וכתב התביעה הומצא כדין לנתבע אשר זלזל ולא הגיש כתב הגנה במועד כ"כ גם לגופו של עניין אין לנתבע טענות הגנה של ממש והתביעה הוגשה בהסתמך על גזר דין של בית המשפט שהרשיע את הנתבע בעבירות המיוחסות לו.

דיון

אין מחלוקת כי הנתבע קיבל את כתב התביעה ועל כן אין מדובר בביטול פסק דין מחובת הצדק אלא מתוקף שיקול הדעת.

הלכה ידועה היא כי השיקולים העומדים בפני בית המשפט הנכבד בבואו להפעיל את סמכותו ושיקול דעתו ולהחליט בבקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, שניים הם:

א.         סיבת המחדל בעטייה לא התגונן המבקש כנגד התביעה.

ב.         סיכויי הצלחת ההגנה של המבקש באם יבוטל פסק הדין ויינתן לו יומו בבית המשפט.

כאשר השיקול השני הוא העיקר.

לטענת הנתבע הוא לא ידע כי עליו להגיש כתב הגנה בתיק וחשב לתומו כי הוא יוזמן לדיון בפני בית המשפט.

יוצא אפוא,כי לא נפל פגם בהליך קבלת פסק הדין והפסק ניתן כפי שניתן בעקבות מחדלו של הנתבע לקיים את חובתו של בעל דין להגיש כתב הגנה במועד.

על אף זאת, לא שוכנעתי בנסיבות העניין כי מדובר בהתעלמות מדעת מההליך השיפוטי או מזלזול בהליכי בית המשפט אלא התרשלות גרידא שיתכן ומקורה בחוסר מודעות להליכים המשפטיים או במצבו הרפואי הנטען של הנתבע.

אך מאחר ואף במקרה בו ייקבע כי פסה"ד בצדק ניתן ולא נפל פגם כלשהו בהמצאת כתבי בי-דין, עדיין העניין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט להחליט באם יש מקום ויהא זה צודק ונכון לבטל את פסה"ד אם לאו, ע"כ הנני בוחנת את השיקול השני לעניין סיכויי ההגנה של הנתבע.

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע ומבקש לחייב אותו בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכושו וכן בגין עוולת לשון הרע.

התובע מתבסס על כתב אישום אשר הוגש נגד הנתבע בגין עבירה של הסגת גבול,היזק לרכוש וכתיבה והשחתת פני מקרקעין.כאשר הנתבע הודה ,הורשע ונגזר דינו.

התובע מבקש לחייב את הנתבע בגין הנזק לרכוש בסך של 30,000 ₪,עגמת נפש 40,000 ₪ ובגין עוולת לשון הרע בסך של 50,000 ₪.

הנתבע מעלה טענות הגנה כי בדברים המיוחסים לו אין אלמנט הפרסום,שכן הדברים נכתבו במשרד התובע,כמו כן הנתבע שילם פיצוי במסגרת התיק הפלילי ,בנוסף לכך שאין בתביעה פירוט לנזקי הרכש אומדנם ועלותם.