דיין ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

בפניי בקשת החייבת לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 22/1/17 שלפיה הוחרג מן ההפטר שניתן לחייבת, חובה של החייבת לנושה, המשיב 1 (הנושה).

כללי

1. החוב לנושה כפי שאושר בהכרעת הנאמן בתביעת החוב שהגיש, עומד על סך של 38,514 ₪ בגין שיק שחולל באי פירעון (סכום השיק 36,000 ₪).

2. ההיכרות בין הצדדים היא על רקע משפחתי. בעלה של החייבת הוא אח של מי שהייתה בעת הרלבנטית, כלתו של הנושה. לאחר מכן, התגרשו השניים.

3. לקראת הדיון בעניין הפטרה של החייבת שנקבע ליום 30/12/16, הגיש הנושה בקשה להחרגת החוב מן ההפטר, בטענה שנוצר בחוסר תום לב ובמרמה ביחד עם בעלה, מר גיא דיין (בקשה מס' 14, להלן: הבקשה או הבקשה המקורית). לפי הבקשה, הנושה הוא נכה צה"ל המתקיים מתגמולי משרד הביטחון ובאותה עת, היה בשלב פעיל של המחלה (ס' 5 לבקשה). החייבת ובעלה הציגו לפניו מצג של מצוקה ואיומים מצד אחיו של בעלה וגורמים בעולם התחתון שהוא חייב להם כסף; וטענו, כי אם בעלה של החייבת יפעיל את העסק המשפחתי שברשותו (עסק להפעלת זיקוקים) ויעמוד בהתחייבויות לקיום אירועים מוזמנים, הבעיה תיפתר "והכסף אותו הם מבקשים כהשקעה, יוחזר מתקבולי האירועים". עוד הובטח לנושה, כי בנו שעומד לפני שחרור מצה"ל יוכל להיות שותף בעסק. השניים שכנעו אותו להעביר להם 36,000 ₪ ובתמורה נתנה החייבת המחאה המשוכה על בנק מזרחי "וזאת ביודעין שחשבונה מוגבל ואין סיכוי שההמחאה תיפרע". לפי הטענה, האירועים אכן התקיימו, אך בעלה של החייבת, גיא דיין, שלשל את הכספים ששילמו בעלי האירועים לכיסו, בניגוד להבטחתו. הוא אף שכנע את הנושה לשלם עבורו חוב נוסף של 30,000 ₪, כשהוא רועד ואחוז בהלה מחשש שיבולע לילדיו. בעלה של החייבת אף הגדיל לעשות ופעל במרמה כשבאחד האירועים, העביר לנושה המחאה דחויה ולאחר מכן, ניגש למשטרה והצהיר על אובדן ההמחאה ובהצגת אישור המשטרה על הדיווח על הגניבה, גבה מבעל ההמחאה את תמורתה. עניין אחרון זה נדון בפני כב' הש' גזית בבית המשפט לתביעות קטנות (תיק 42562-05-11) ונקבע, כי מר דיין פעל במרמה וחויב להחזיר את הסכום לנושה (מה שלא עשה מעולם). יש לציין, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. ע"ג הבקשה ניתנה החלטה "לדיון במועד הקרוב".

4. אציין, כי כעולה מהחלטת בית המשפט מיום 22/1/17, גם בעלה של החייבת היה בהליך פש"ר, אלא שההליך בעניינו בוטל עוד טרם הדיון בעניינה של החייבת. כל נושי החייבת משותפים לה ולבעלה, למעט הנושה, שלא הגיש תביעת חוב נגד הבעל.

5. בדיון שהתקיים ביום 12/1/17, התנגד הנאמן למתן הפטר לחייבת משיקולים הנעוצים בהתנהלותה בהליך. הכנ"ר סבור היה כי יש ליתן לחייבת הפטר מותנה והציע, כי תקבל הפטר באם תוסיף לקופת הכינוס עוד 32 תשלומים בסך של 500 ₪ כל אחד, למרות עמדת הנאמן. זאת, לאחר שהשכילה להסיר מחדליה ובין היתר, לאור משך הזמן שבו היא מצויה בהליך (בצירוף תכנית הפירעון מדובר בעשר שנים), מיצוי פוטנציאל ההשתכרות בשים לב לכך שהיא מטופלת בארבעה קטינים.

החלטת בית המשפט מיום 22/1/17

6. בהחלטה מיום 22/1/17 (ההחלטה) אימץ בית המשפט את עמדת הכנ"ר וקבע כי יש בהצעה שהחייבת הסכימה לה, משום איזון ראוי בין האינטרסים השונים. יחד עם זאת, מצא בית המשפט להחריג את החוב לנושה מן ההפטר.

7. בסעיף 8 להחלטה נקבע: "אשר לנושה, אבי חן, הנושה ציין כי החייבת נתנה שיק בתמורה להלוואה שנתן לבעלה, כאשר כבר הייתה מוגבלת בבנק ולכן השיק חולל ומדובר לטענתו, במרמה (ראו בקשתו מיום 21/12/15). אבי חן תבע אך ורק את החייבת. לא ראיתי כי החייבת מסרה כי נסיבות מתן השיק שונות, ואך טענה באופן כללי כי הנושה מנהל 'מלחמה אישית וסחיטת כסף' (ראו פרוטוקול מיום 12.1.17 עמ' 13) ונראה כי נסיבות מתן ההמחאה, שחוללה מעוררות ספק של ממש בנוגע לתום הלב של החייבת באשר למתן שיק זה".
   בהמשך לכך נקבע בסעיף 12 שם, כי "... לנוכח הספקות המשמעותיים, אשר לא הופרכו, באשר לנסיבות מתן השיק על ידי החייבת לנושה אבי חן, יש מקום להחריג את חוב החייבת כלפיו מן ההפטר...".