דיין ואח' נ' גיורא ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית, על סך 9,500 ש"ח, שהוגשה בסדר דין מהיר על ידי התובעים, אלון דיין וצפרירה ארבל, מתווכי מקרקעין במקצועם, נגד הנתבעים, דוד ורלי גיורא, בגין הפרשי דמי תיווך. טיעוני הצדדים יובאו להלן על דרך הקיצור, ובקליפת אגוז.

על פי כתב התביעה, התקשרו הנתבעים עם התובעים בהסכם תיווך, לצורך רכישת נכס, ואף מצאו בסיועם נכס שהוצג על ידם ורכשו אותו. על פי ההסכם, דמי התיווך הם 2% ומע"מ. לאחר מכן, סרבו הנתבעים לשלם את מלוא דמי התיווך ושילמו רק 1.5% ומע"מ – ומכאן התביעה על ההפרש.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי הוטעו על ידי התובעת, הגב' ארבל, לסבור כי הנכס נמצא בבלעדיות של משרד התיווך של התובעים, ועל כן נאותו להתחייב בדמי התיווך שנרשמו בהסכם. בפועל, עם זאת, הגם שהנכס היה בעבר בבלעדיות המשרד, לא כך היה המצב באותו מועד, ואילו ידעו זאת, היו מתעקשים לשלם רק 1.5% ומע"מ, כמקובל בעסקאות שאינן בבלעדיות. הנתבעים אף הציגו פרסום של התובעים באינטרנט, לפיו הנכס בבלעדיות, בתקופה בה נחתם הסכם התיווך.

על כך משיבים התובעים, כי דמי התיווך אצלם הם תמיד 2% ומע"מ, ללא קשר לבלעדיות, וכי לא טענו שהנכס בבלעדיות. עוד טוענים התובעים, כי הכתוב בפרסום היה תוצאה של שכחה, שכן הפרסום לא עודכן בתום תקופת הבלעדיות, אולם בכל מקרה לא על כך הסתמכו הנתבעים.

הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתיה משפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות ועל השלמת טענות בעל פה, בדיון.

כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,400 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ב, 08 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: