דיין ואח' נ' אינפלוס ואח'

פסק דין

1.לפניי תובענה לפיצויים שעילתה – ביטול הסכמה לביצוע שינויים בדירה בבית משותף. התובעים, בני הזוג דיין (להלן: "דיין" או "התובעים"), הם בעלי זכויות הבעלות בדירה בבית המשותף ברחוב גורדון 21 בגבעתיים (להלן: "הדירה" ו"הבניין", לפי העניין). מר דיין אף שימש, בשנים 2009 ו-2010, כחבר נציגות הבית המשותף בבניין.

הנתבעות, גב' רעיה אינפלוס וגב' הדסה הדר (להלן: "אינפלוס", "הדר", וביחד – "הנתבעות") מתגוררות אף הן בבניין.

2.ביום 8.3.2009, חתמו שמונה מתוך תשעת בעלי הדירות בבניין, ובהם התובעים והנתבעות, על מסמך המופנה לעיריית גבעתיים, ונושא את הכותרת "בניית חדר ביטחון/ממ"ד" (נספח ג' לתצהיר מר דיין, להלן: "מסמך מרץ"). מסמך קצר זה מציין כי:

"אנו דיירי הבניין ברח' גורדון 21 גבעתיים אין אנו מתנגדים שדיירים אשר ירצו בכך יבנו ממ"ד על חשבונם".

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעות חתמו על מסמך זה.

3.לטענת התובעים, בעקבות הסכמת בעלי הדירות במסמך מרץ, החלו לבצע פעולות שונות לקראת בניית ממ"ד בדירתם, ובכלל זה פנו ליועצים, לאדריכלים ולאנשי מקצוע שונים, הכינו תוכניות בנייה ופנו לרשויות התכנון הרלוונטיות (וראו לעניין זה סעיפים 21 ו-22 לתצהיר התובעים).

לאחר השלמת הכנתן של התוכניות ההנדסיות, שבו התובעים ופנו אל בעלי הדירות בבניין בבקשה לחתום על הסכמתם לביצוע עבודות הבנייה. בשלב זה חתמו על ההסכמה לביצוע העבודות שבעה מבין תשעה בעלי הדירות, כאשר בנוסף למר טסה אשר לא חתם גם על מסמך מרץ, סירבה גם גב' חני מולה לחתום על תוכניות אלה (נספחים ב' ו-ה' לתצהיר התובעים, להלן: "התכניות ההנדסיות". יובהר, כי בתצהיר התובעים לא צוין מפורשות מתי פנו לבעלי הדירות והחתימו אותם, והתוכניות ההנדסיות אינן נושאות את תאריך החתימה.

בחודש דצמבר 2009 פנו הנתבעות בכתב לעיריית גבעתיים, והודיעו כי הן מבקשות למשוך את חתימתן על התוכניות, וכי הן מתנגדות לביצוע הבנייה (נספחים ה' ו-ו' לתצהיר התובעים, להלן: "מכתבי הביטול").

משכשלו התובעים בניסיונותיהם לשכנע את הנתבעות לשוב ולהסכים לביצוע העבודות, הוגשה תביעה זו, ובה עתרו לפיצוי בגין נזקיהם הנטענים – הפסד 30 ימי עבודה בסך כולל של 27,600 ₪ ותשלומים והוצאות לבעלי מקצוע שונים – 24,500 ₪.

לא למותר לציין, כי במכתבי הביטול טענו הנתבעות, כי חתמו על התכניות ההנדסיות מחמת הטעייתן בידי התובעים, וכי התובע הציג לפניהן מצג שווא בדבר אופיין האמיתי של כוונות הבנייה שלו.

4.הנתבעות העלו שלל טענות הנוגעות, רובן ככולן, להתנהלות התובעים בעת קבלת ההסכמה הנטענת. בין היתר טענו לחוסר תום לב של התובעים, להטעייה, לעושק ולניצול חולשתן, ועיקר טענתן מתבססת על העובדה, שבהסכמה הנטענת לבנייה לא השתכללה גמירות הדעת הנדרשת לשם הסכמה חוזית מחייבת, המקימה – עם הפרתה – זכות לפיצוי.

הסוגיות הטעונות הכרעה

5.להלן אפרט את הסוגיות הטעונות הכרעה על מנת להכריע במחלוקת שבלן ההליך:

א.האם קמה לנתבעות זכות לבטל את חתימתן בשל פגם בהסכמתן – מחמת הטעייה, עושק או חוסר תום לב מטעם התובעים;

ב.בהנחה שלא קמה זכות כאמור – האם רשאיות היו הנתבעות לבטל את חתימתן ללא טעם מיוחד (Termination for Convenience);

ג.בהנחה שביטול החתימה נעשה שלא כדין – האם הוכיחו התובעים את נזקיהם הנטענים?

6.להלן יידונו נושאים אלה על פי הסדר.

האם קמה לנתבעות זכות לבטל את חתימתן בשל פגם ברצון?

7.טענתן היסודית של הנתבעות בעניין זה היא, כי התובעים – ובעיקר התובע – הטעו אותן, הציגו לפניהן מצגי שווא, וכי אילו ידעו את מהות התוכניות שמתכננים התובעים להוציא אל הפועל, לא היו חותמות על התוכניות.