דיון בטענת השפעת תרופות על מצב קוגניטבי וכשרות לצוות

1.         המבקשת הגישה ביום 14.9.08 במסגרת ת"ע 9019-10-08  ,בקשה  לביטול צו קיום צוואה שניתן ביום xxx ולביטול צוואת המנוח  מיום xxx,שהינה צוואה בעדים,( להלן: הצוואה) בעילות הבאות:

א.         העדר כשרות המצווה לערוך צוואה נוכח מצבו הקוגניטיבי, הרפואי והשפעת התרופות אותן נטל על מצבו הקוגניטיבי.

ב.         השפעה בלתי הוגנת.

ג.          נטילת חלק בעריכת הצוואה.

ד.         פגמים בצוואה.

כן הגישה בקשה לצו ירושה אחר המנוח בת"ע 9372-10-08 .

2.         המבקשת, הינה בתו היחידה של המנוח י.א. שנפטר ביום xxx בהיותו בן xxx שנים. המנוח התגרש מאם המבקשת עת הייתה המבקשת פעוטה בת שנתיים. המבקשת גדלה עם אמה  ומאז ועד פטירתו לא היה קשר בינה למנוח, מעל ל-40 שנה. המנוח נישא בשנית לאימו של המשיב 1. המשיב 1 היה בן 9 שנים עת נישאה אמו למנוח, אך הוא מעולם לא אומץ ע"י המנוח.  המשיבה 2 הינה רעייתו של המשיב.

3.         הצוואה נערכה בזמן שהמנוח שכב על מיטת חוליו בבית החולים xxx ב- xxx ,חודש וחצי טרם פטירתו. המנוח  ציווה בצואתו את כל רכושו למשיבים בחלקים שווים.

4.         המבקשת מיקדה טענותיה בעקר לעניין מצבו הקוגניטיבי של המנוח ו בהעדר כשרותו לצוות. לבקשת המבקשת מונה מומחה מטעם בית משפט פרופ' וויל אשר נתן חוות דעתו לענין מצבו הקוגניטיבי של המנוח במועד עריכת הצוואה.

            המבקשת התבססה על עדותה ועל עדות מר א.ש. (ת/1) - חברו של המנוח (ת/2 ו- ת/3).   מטעם המשיבים העיד  עו"ד ס. (נ/1) עורך הצוואה  והמשיב עצמו (נ/6).

נדון עתה בטענות המבקשת אחת לאחת ובמיוחד בטענתה ,להעדר כשרות המנוח לצוות במועד עריכת הצואה.

העדר כשרות המצווה לצוות

5.         לטענת המבקשת- המנוח התקבל לבית החולים לאחר ניתוח וכשמצבו ההכרתי מוגדר - מעורפל, תשוש ומבולבל.  סבל מסכרת קשה והיסטוריה של אי ספיקת לב. עם קבלתו בבית החולים הוגדר מצבו של המנוח כסיעודי. המנוח היה מרותק למיטה, במצב ירוד וקיבל כדורי הרגעה " טגרטול" ו" טרמדקס" ,שהינן תרופות נרקוטיות, כאשר תופעות הלוואי המוצהרות שלהן- שכחה, חרדה, בלבול, דיכאון ונטייה להרדמות, תוך המלצה לא לקחת תרופות אלו לאחר גיל 75. ביום xxx, חמישה ימים אחר עריכת הצוואה, קיבל המנוח 13 נקודות מתוך 30 נקודות במבחן הערכה קוגניטיבית המעיד על מצב דמנציה. המנוח לא היה עצמאי בתפקודו והיה במצב ירוד ביותר ומבולבל. ביום עריכת הצוואה סבל מכאבים עזים ולא יכל לרדת ממיטתו. מאז אשפוזו ביום xxx ועד פטירתו, חלה ירידה מתמדת במצבו בסמוך למועד חתימת הצוואה.

6.         לטענת המשיב - המנוח הועבר לבית חולים xxx, שאינו בית חולים לחולים סופניים, לצורך שיקומו, לאחר הניתוח בבית החולים. המנוח הועבר בסמוך למקום מגוריהם של המשיבים, שנדרשו לטפל בו  ולסעוד אותו מדי יום, במטרה להעבירו לדירה שרכשו עבורו ב- xxx.  עובר לעריכת הצוואה , נפגש עוה"ד ס.  עם המנוח באופן בלתי אמצעי. המנוח היה כשיר ערני דיבר עם עו"ד והביע רצונו. המשיב ,שראה  מדי יום את המנוח, לא נחקר ולו שאלה אחת על מצבו הקוגניטיבי.

            המומחה ד"ר וייל - קבע בחוות דעתו (ח/1) כי כשירותו של המנוח לערוך מסמך משפטי הייתה שמורה ביום xxx.

חוות דעת רפואית- פרופ' וויל.

7.         בהתאם להחלטה מיום 30.9.09 מונה פרופ' וייל כמומחה מטעם ביהמ"ש להגשת חוות דעת:

"ובו יקבע את מצבו של המנוח...בסמוך למועד ובמועד עריכת הצוואה ביום xxx בהתחשב בכל הטענות לעניין הבנת משמעות הצוואה ותוכנה ומצבו הקוגניטיבי במועד זה לאור מצבו הרפואי הנטען והתרופות שנלקחו על ידו."

            במועד הגשת הסיכומים ולאחר סיום הוכחות, ביקשה המבקשת להגיש שתי חוות דעת מטעמה לעניין כשרות המצווה. לאחר שהבקשה נדחתה, הוגשה בקשת רשות ערעור במסגרת רמ"ש 7891-02-11 ,בנימוק שלאור מינוי מומחה מטעם בית משפט, אין זכות קנויה למבקשת להבאת חוות דעת מטעמה, על אחת כמה וכמה בשלב הסיכומים.