דיב נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה בתאריך 26.06.13, למשך 30 ימים.

על פי כתב האישום, בתאריך 26/06/13 נהג המבקש ברכב בטבריה, ובהתקרבו למעבר חציה, לא נתן להולכת רגל להשלים את החצייה בבטחה, תוך קרבה מסוכנת של הרכב להולכת הרגל, בהתאם לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

ב"כ המבקש טען כי ספק אם ישנה עבירה בנדון כיוון שהמבקש נסע לאט, לא הבחין בהולכת הרגל בשל טנדר שהסתיר לו את שדה הראיה. עוד טען כי התגובה שנרשמה בדו"ח לא נאמרה על ידי המבקש וכי תגובתו היתה זו שנרשמה בפרוטוקול השימוע בלבד. לדבריו, המבקש אינו מסוכן לציבור שכן אין בעברו עבירות תעבורה.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, הפנה לתיק החקירה וטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. לטענתו, מסוכנות המבקש נלמדת מחומרת העבירה ומהוותק הקצר שצבר בנהיגה.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום.

מדו"ח נסיבות המקרה עולה כי במועד הנ"ל, נסעה השוטרת לנה נתן אחרי רכבו של המבקש, שהיה בנתיב הימני ביותר מבין שני נתיבי נסיעה. לפני מעבר החציה המבקש המשיך בנסיעה ללא עצירה ולא נתן זכות קדימה להולכת רגל שחצתה על המעבר משמאל לימין.

מ"נסיבות המקרה" עולה כי הולכת הרגל, שהחלה חצייתה מצדו השמאלי של הכביש, הספיקה לחצות חלק מן הכביש וכבר הגיעה לנתיב הימני, נתיב נסיעת רכבו של המבקש, בעת שהמבקש הגיע למעבר החצייה, ולמרות זאת לא עצר המבקש לפני המעבר כדי לאפשר לה לסיים חצייתה.

עוד עולה מ"נסיבות המקרה" כי הולכת הרגל נאלצה לעצור וללכת אחורה ואף הרימה ידיים בפחד, על רקע אופן נהיגת המבקש.

תגובת המבקש כפי שתועדה בדו"ח שנרשם לו בזמן אמת הנה: "נכון את צודקת טעיתי...", תגובה המשקפת הודאה בעבירה המיוחסת לו ובנסיבות ביצועה כמפורט בדו"ח.

הסנגור המלומד טען כי המבקש לא אמר דברים אלה, אולם טענה זו מקומה להבחן במסגרת התיק העיקרי, שם יתרשם בית המשפט באופן ישיר מגרסאות הצדדים ויקבע ממצאי מהימנות.

במסגרת השימוע טען המבקש כי "הרכב שנעצר משמאל הסתיר לי את ההולכת רגל, אבל היא היתה רחוקה". בדיון הפנה ב"כ המבקש לטענה זו כטענת אמת.

במסגרת הבקשה בכתב חזר על הטענה כי הרכב שהסתיר את הולכת הרגל היה משמאל למבקש, אך בסתירה לאמרת המבקש בשימוע, נטען בבקשה כי הרכב האחר היה בנסיעה.

בסתירה לשתי הגרסאות האמורות, טען ב"כ המבקש בבית המשפט כי הרכב שהסתיר את הולכת הרגל, היה דווקא מימין למבקש והוסיף כי היה בנסיעה.

בדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" צוין דבר קיומו של רכב נוסף אשר עצר לפני המעבר. היות שרכב אחר עצר בכביש, לפני מעבר חציה, היה על המבקש לבחון במשנה זהירות אם העצירה נובעת מכך שהולכי רגל חוצים במעבר. בנסיבות המתוארות, היה על המבקש להאט ואף לעצור במידת הצורך (תקנה 52 (6) לתקנות התעבורה), עד למקום בו יחשף בפניו מלוא מעבר החצייה והוא יוכל להבטיח שהמשך נהיגתו על המעבר אינה מקימה סיכון.

מן המקובץ עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום.

עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה מקימה סכנה ממשית לשלומם וביטחונם של עוברי הדרך. הולכי רגל מודעים לכך שמעבר החצייה הנו מעוזם ומקום מבצרם, מקום בו יוכלו לנוע בחופשיות מבלי להיפגע. המבקש המשיך בנסיעה רצופה על מעבר החצייה, מבלי ליתן דעתו להולכת רגל שחצתה את הכביש על המעבר וגרם לה לעצור באמצע המעבר ואף לסגת אחורנית, על מנת למנוע פגיעה בגופה וכדי לאפשר למבקש להמשיך בנסיעתו.

המבקש הנו "נהג חדש", אשר קיבל רישיונו בתאריך 13.09.12, פחות מעשרה חודשים לפני האירוע. המחוקק הטיל על נהג חדש חובות ספציפיות מתוך הכרה במסוכנות הנלווית לנהיגה ברכב ללא ניסיון בנהיגה. על רקע אותו סיכון מובנה, מצופה מנהג חדש כי יקפיד על נהיגה זהירה במיוחד. למרות זאת, בהתאם לראיות לכאורה, ביצע המבקש את העבירה החמורה שבפניי פחות מעשרה חודשים לאחר קבלת הרישיון.

בשים לב לוותק הקצר שצבר המבקש בנהיגה, לאורך פחות מעשרה חודשים, אין בהעדר הרשעות קודמות כדי לאיין מסוכנותו.

חומרת העבירה דנן, נסיבות ביצוע העבירה והיות המבקש נהג חדש בעת ביצוע העבירה, מעידים על המסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המבקש לשלום המשתמשים בדרך ועל הצורך ב"תקופת צינון" מלאה, למשך 30 ימים.