דיאמנט נ' עיריית חיפה

פסק דין

מונחת בפני תובענה לנזק גוף שנגרם לתובעת.

הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן ללא פירוט וללא הנמקה, כולל אפשרות דחייה או קבלה מלאה של התביעה, בדרך הקבועה בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.

1.התובעת ילידת 1924, טענה כי נפלה ביום 5/2/08 ברח' אחד העם בחיפה, עת נתקלה רגלה בצינור שבלט מהמדרכה וכתוצאה מכך נפלה ושברה את זרוע יד ימין ונגרמו לה שלושה שברים באזור הכתף.

2.התאונה התרחשה בשעות הבוקר, בדרכה לעבודתה ההתנדבותית בעמותת אמונה.

3.התובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי ומהבדיקות מתברר, שסובלת משבר וראש המרוס בכתף, בוצע קיבוע גבס. בבדיקות שבוצעו לתובעת, אובחנה כי סובלת ממוגבלות בתנועות, קיבלה טיפולים פיזיותראפיים.

4.התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לגמלת סיעוד, המל"ל אישר לתובעת גמלה ברמה ד' עקב היותה תלויה במידה רבה והעניק לה כ- 10 שעות טיפול בשבוע גם בעניינים יומיומיים, כגון, לבישה, אכילה, רחצה וניידות בבית. הגמלה אושרה החל מ- 1.3.08 עד וכולל אוגוסט 2008 (במשך 6 חודשים).

5.לא הוגשה חוו"ד מטעם התובעת ואין בפיה טענת נכות.

6. התובעת היתה ביום התאונה בת 84 וכיום בת 87. לפני ואחרי התאונה, התנדבה והמשיכה להתנדב בעמותת אמונה וזאת עד תחילת שנת 2009.

7.התובעת בסיכומיה, עתרה לסכומים שאינם קשורים לסוג הפגיעה ועתרה בפני לפיצוי בסך 203,000 ₪ ואילו הנתבעת ביקשה לדחות את התובענה ולחילופין, להטיל אשם משמעותי בשיעור של 100% ולחילופי חילופין, לפצות את התובעת בסך של 8,000 ₪, ולנכות אשם תורם בשיעור 50%.

לאחר שעיינתי במסמכים, בטיעוני הצדדים ושקלתי את טיעוניהם, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ נטו.

בקביעת סכום זה, נתתי דעתי, בין היתר, לדברים הבאים:

א.גרסת התובעת היתה עקבית וניתן למצוא לה תימוכין במסמך הרפואי הראשון.

ב.התמונות שהוצגו על ידי התובעת מצביעים על קיומו של מפגע בדמות הצנרת שקיימת על המדרכה וכן ניתן להתרשם, כי צנרת זו, במקום כפי שהונחה, מהווה מפגע.

ג.אין ספק כי על הנתבעת חלה חובה, מתוקף היותה אחראית על תחזוקת הרחובות ואחראית למעבר בטוח של הולכי רגל וכי היא אחראית מכוח הדין להסרת מכשולים במדרכות.

ד.יחד עם זאת ובשל העובדה כי מדובר בתאונה שהתרחשה באור יום, יש לתובעת, אשר עוברת באזור זה מידי יום מביתה למקום ההתנדבות, יש להטיל עליה אשם תורם גבוה.

ה. בשאלת הנזק נתתי דעתי לאופיה של הפגיעה, שברים באזור הכתף, אשר מגבילים את הניידות, התנועות ותקופת ההחלמה הארוכה.

ו.זאת ועוד, נתתי דעתי לעובדה כי המל"ל אישר לתובעת, חלקית, גמלת סעוד בשיעור של 10 שעות שבועיות ובנסיבות העניין, אני סבור כי לאור מצבה והמסמכים הרפואיים שהונחו לפני, יש לאשר לתובעת עזרת צד ג' מלאה במשך 6 חודשים אושר על ידי המוסד לביטוח לאומי ולא להסתפק במה ששולם ואושר על ידי המוסד לביטוח לאומי ואף לנכות את השעות ששולמו בידי המוסד לביטוח לאומי.

ז.נתתי דעתי גם להעדר היכולת להוכיח את שכירת שירותי המטפלת ללא קשר לתאונה. הדבר לא הוכח בפני ואין קשר בין משיכות מחשבונה לבין תשלומים לעוזרת, כפי שנטען על ידה.

התוצאה;