דיאמנט נ' זינגל

החלטה

המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר אשר הוגש לפירעון ולביצוע בלשכת ההוצל"פ לאחר שזה לא נפרע ע"י הבנק, מחמת אי כיסוי מספיק.

לטענת המבקש, השיק ניתן בתנאי שלמשיב לא יהיו כל טענות או תביעות בכל הנוגע לכספים בתיק זה כנגד המבקש.

המבקש מבסס טענתו על סמך מכתבו מיום 26.5.2010, אשר כותרתו הינה "החזר אגרה" לפי מס' תיק בלשכת עורכי הדין ובו מצויין כי מעביר הוא לטובת המשיב המחאה ע"ס של 27,309 ₪ המהווה את סכום האגרה המקורי בצירוף ריבית והצמדה ובסופו מציין הוא את התנאי הנטען על ידו.

בתשובתו של המשיב מיום 22.6.2010 עלה כי אין הוא מקבל את התנאי אותו העמיד המבקש במכתבו מיום ה- 22.5.2010 ועל כן השיב לו המבקש ביום ה- 22.6.2010 כי אין לו ברירה אלא להודיעו כי השיק ניתן אך ורק במידה ובזה מסתיים הנושא ההזוי אותו המצאת כלפי, כטענתו וכי במידה והוא ממשיך בתביעות ובתלונות כנגדו אזי אין לו את הזכות להפקיד את השיק ועל כן והא מורה על ביטולו.

לטענת ב"כ המשיב, לא היה כל תנאי בין הצדדים ולא הייתה כל הסכמה לאותו תנאי וכן שיק זה לא בוטל, כי אם לא נפרע מחמת אי כיסוי מספיק.

אכן בחקירתו של המבקש עלה כי המבקש לא ביטל את השיק, במשמעות המקובלת לכך, אלא משך את הכפסים שהיו מופקדים בחשבון, על מנת למנוע את פירעון השיק.

בהתאם להלכה הפסוקה, נקבע כי כל אימת שיש בתצהירו של המבקש להצביע על הגנה לכאורה מפני התביעה, אזי ביהמ"ש יתן את הרשות להתגונן מפניה.

במסגרת הגשת התנגדות לביצוע שטר, על המבקש להציג ולפרט את הגנתו כנגד השטר שנמסר לפירעון ורק ככל שאין המדובר בהגנת בדים, תינתן הרשות להתגונן.

לאחר ששמעתי את הצדדים, לא מצאתי כל הגנה אפשרית שיש למבקש כנגד השטר שהוגש לביצוע שהרי אף המבקש מודה בחקירתו ובמכתביו כי המדובר בהחזר אגרה שלה זכאי היה המשיב, עוד מאז שנת 2000, עת נמחקה תביעתו של המשיב והיה הוא זכאי להחזר האגרה ששולמה על ידו.

כלל ידוע הוא כי האגרה שייכת לבעל הדין ולא לעורך הדין המייצגו וככל שיש לעו"ד טענתו לקיזוז או טענות משפטיות אחרות כנגד לקוחו, אזי היה עליו להגיש תביעה מתאימה לצורכי קיזוז או עיכוב כספי האגרה המוחזקים על ידו.

לא הוכח בפניי כי המבקש עשה כהוא זה בכדי לדרוש או לתבוע את המשיב להשבת תשלום כספים, שלטענתו חייב לו המשיב ואשר בגינם טוען המבקש לעיכוב כספי האגרה.

משלא הוצגה כל ראיה על כך, אזי לא מצאתי כל ממש בטענה זו וכן לא מצאתי כי בין הצדדים הוסכם קיומו של תנאי לשם השבת האגרה, אשר הועברה לידי המבקש מחזקתו של המשיב מרצונו החופשי של המבקש.

מכאן, שטענות ההגנה הלכאוריות של המבקש, כעולה מתצהירו, הינן חסרות ממשות על פניהן ואין להן כל תכלית, אלא לגרום לעיכוב בהחזר האגרה ובהליכים המשפטיים.

אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות ומורה על המשך הליכי הוצל"פ כסדרם.

המבקש יישא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

ניתנה והודעה היום כ"ח אייר תשע"א, 01/06/2011 במעמד הנוכחים.

אריה ביטון, רשם

הוקלד על ידי: מגי יחזקאל שייקביץ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: