דיאב נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתן ביום 16.3.10 על ידי כבוד השופט אבישי קאופמן בתיק תת"ע 3369-06-09.

המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין כך שביום 9.5.09 בשעה 10:54 באזור התעשייה בתמרה איפשר לאחר לנהוג ברכב שרשיונו פקע מזה תקופה העולה על 6 חודשים, וזאת בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961.

המערער זומן לדין ליום 14.12.09 בשעה 09:00.

ביום 14.12.09 שלח המערער בפקס בקשה לדחיית הדיון, תוך שהוא מנמק את בקשתו ברצונו לצרף את ההליך נשוא הערעור לתיק אחר המתנהל בפני כב' השופט בכר, והקבוע ליום 4.3.10.

בית המשפט קמא החליט לדחות את הדיון בעקבות בקשת המערער תוך שהוא כותב החלטה ידנית ובה נאמר "אם יצורף התיק, יש למסור הודעה עד יום 11.3. אם לא תוגש הודעה יתייצבו הצדדים להקראה ליום 16.3 בשעה 09:30".

ב"כ המערער טוען כי הוא הבין את כתב ידו של השופט שהדיון נדחה ליום 16.5.10 ולכן רשם זאת ביומנו. הדיון שהיה קבוע בפני כב' השופט בכר נדחה ולכן התיק לא צורף. בשלב מסויים התברר למערער כי הדיון התקיים ביום 16.3.10 ובו הורשע בהעדר. בית משפט קמא הטיל על המערער את העונשים הבאים: 2,500 ₪ קנס, 3 חודשי פסילה בפועל ו- 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

ביום 6.4.10 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר תוך שהוא חוזר על הטענות שפורטו לעיל, אולם בית המשפט דחה את הבקשה.

על החלטה זו וכן על פסק דינו של בית המשפט קמא מופנה הערעור שבפניי.

ב"כ המערער חזר על טענותיו שפורטו בהודעת הערעור, ואשר הועלו גם כן בפני בית המשפט קמא. לטענתו, טעותו הינה טעות כנה ואמיתית שמקורה בכתב יד לא ברור של בית המשפט, כך שהיה מקום להיעתר לבקשה ולבטל פסק הדין שניתן בהעדר.

ב"כ המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור הואיל ואין לקבל טענה של טעות ברישום מועד הדיון.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטת בית המשפט קמא, בפסק דינו ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

המערער הגיש בקשה לדחיית הדיון ובית משפט קמא נעתר לבקשה תוך שהוא דוחה את הדיון וקובע מועד חדש.

לו כתב ידו של בית המשפט לא היה ברור, היה על המערער לפנות בבקשה להבהרת ההחלטה אך משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. המקרה דנן דומה למקרה בו בית המשפט מודיע על מועד דיון, והסניגור או הנאשם רושם לעצמו מועד אחר או מקרה שבו עורך דין מעתיק מיומן ישן ליומן חדש מועדי הדיון, ותוך כדי ההעתקה נופלת שגגה ורושם את הדיון במועד הלא נכון, מקרים כגון אלה לא הוכרו בפסיקה כנימוקים שיש בהם כדי להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מהדיון – ראו רע"פ 1885/08 סמאני מוגאס נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 3.3.08), ורע"פ 10357/09 רחמים עזריה נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 11.1.10).

אציין גם שהמערער ביקש לצירוף את התיק בפני שופט אחר, שמשמעותה הודאה בעובדות כתב האישום, כך שגם החשש לקיומו של עיוות דין אינו קיים בעניינו. היה על המערער להודיע לבימ"ש קמא שהדיון בפני כב' השופט בכר נדחה ולכן הצירוף מתעכב, ומשלא עשה כן, אין להלין אלא על עצמו.

בנסיבות הנ"ל לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא ועל כן אני דוחה את הערעור.

בחנתי את גזר הדין ובהתחשב במכלול הנתונים לא מצאתי כי העונש חורג במידה קיצונית המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. העבירות בהן הורשע חמורות ומחייבות תגובה עונשית הולמת.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

על המערער להפקיד את רישיונו לאלתרכדי שמניין תקופת הפסילה יחל.

המערער ישלם את הקנס ב- 5 תשלומים שווים ורצופים, כאשר התשלום הראשון יהיה ביום 1.7.10 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.