דיאב ואח' נ' דיאב ואח'

פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד בקשר להתקשרות שנעשתה בין הצדדים לשכירת חלק מבניין בטמרה.

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984, על בסיס החומר הקיים בתיק, לאחר שנשמעו עדויות של העדים המרכזיים בלבד, וב"כ הצדדים סכמו טענותיהם בע"פ.

א. מבוא וטענות הצדדים (בתמצית):

1.במהלך חודש נובמבר 2006 התנהל משא ומתן בין התובע לנתבע בנוגע להשכרת חלק מבניין שבבעלות הנתבע בטמרה.

התובע, שהינו רוקח במקצועו, היה מעוניין לשכור את המקום לצורך פתיחת בית מרקחת.

2.התובע טוען כי כבר בביקורו הראשון במקום נאמר לו על ידי הנתבע כי יש לבניין היתר בניה כדין ואף הציג בפניו היתר. רק בדיעבד הוברר לו כי ההיתר שהוצג בפניו אינו רלבנטי לחלק הבניין אותו ביקש לשכור אלא לחלק אחר בבניין.

הנתבע מכחיש כי מסר לתובע את היתר הבניה שהוצג, וטוען, מנגד, כי התובע (שהכיר את הבניין היטב), ידע לכל אורך הדרך כי הקומה הרלבנטית נבנתה ללא היתר בניה כדין.

3.אין חולק בין הצדדים כי על אף שלא נחתם ביניהם הסכם שכירות כתוב, אישר הנתבע לתובע להתחיל לשפץ את המקום לצורך הפיכתו לבית מרקחת כאשר הוסכם בין השניים כי במהלך תקופת השיפוצים (ובטרם פתיחת בית המרקחת) ישלם התובע לנתבע סכום של 200 דולר לחודש.

4.מחודש דצמבר 2006 החל התובע לבצע בנכס עבודות שיפוצים (בעזרת אחיו שהינו קבלן). כן שילם התובע לנתבע תשלום חודשי בסך 200 דולר לחודש.

התובע טוען כי שילם 7 תשלומים בסכום כולל של 1,400 דולר (בגין התקופה מיום 10/12/06 ועד ליום 11/6/07), ואילו הנתבע טוען כי שולמו לו רק שני התשלומים הראשונים בלבד.

5.עם סיום השיפוצים (בחלוף כחצי שנה) התקיימה פגישה בין התובע לנתבע לצורך סיכום התנאים הסופיים של תנאי השכירות. במהלך פגישה זו התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות הן ביחס לתשלום החודשי (הנתבע עמד על קבלת 400 דולר ואילו התובע ביקש לשלם 350 דולר) והן ביחס לתקופת השכירות (הנתבע ביקש להשכיר לשנה כולל אופציה ל-3 שנים ואילו התובע עמד על תקופת שכירות בת 5 שנים).

התובע טוען כי לאחר אותה ישיבה פנה למהנדס העיר לצורך בירור פרטים בקשר לקבלת רישיון עסק ואז התברר לו, לראשונה, כי אין לנכס היתר בניה כדין, כי ההיתר שהוצג בפניו מתייחס לחלק אחר בבניין, וכי לא ניתן יהיה לבצע לגליזציה, שכן המבנה גולש לכביש.

עוד הוברר לו, לטענתו, כי בניגוד לגודל שהובטח לו (שטח של כ-100 מ"ר), השטח המושכר קטן יותר (67 מ"ר בלבד).

6.במכתב שהוציא ב"כ התובע לנתבע ביום 10/7/07 הודיע לנתבע כי התובע מבקש להפסיק את המו"מ נוכח עובדות לא נכונות שנמסרו ומחלוקות נוספות כמפורט להלן: העדר היתר בניה, פלישת הבנין לשטח שכנים, התנגדות שכנים לפתיחת חלון והתקנת גשרון יציאת חירום שהתקין התובע כחלק מעבודות השיפוץ במקום, שטח המושכר קטן מכפי שהובטח, בעיית חניה, והעדר הסכמה לתקופת השכירות ולסכום השכירות.

7.ביום 20/8/07 חתם התובע על הסכם שכירות במקום אחר ופתח בית מרקחת.

8.בתביעה דנן דורש התובע מהנתבע החזר עלות השיפוצים שהשקיע בנכס בסכום של כ - 28,000 ₪. כן נתבע הפסד רווח והכנסות בסך של כ-18,000 ₪ בגין עיכוב בן 4 חודשים שחל בפתיחת בית המרקחת, והחזר דמי השכירות ששולמו במשך 7 חודשים (כ - 6,000 ₪).

טענותיו המרכזיות הן, כאמור לעיל, הסתרת עובדות מהותיות במו"מ בחוסר תום לב.

9.הנתבע טוען, מנגד, כי התובע ידע היטב כי הקומה הרלבנטית נבנתה ללא היתר בניה כדין, וכי הסיבה היחידה לדרישת התובע לבטל את הסכם השכירות נעוצה בכך שמצא נכס טוב יותר.

כן נטען על ידו כי התובע ביצע שינויים בבניין אשר גרמו לנזק בלתי הפיך ולירידת ערך. הוגשה חוות דעת לפיה הועמד הנזק על סך של כ-150,000 ₪ (אם כי התביעה שכנגד הוגשה על סך של 100,000 ₪). בסיכומיו אף עתר ב"כ הנתבע לתשלום דמי שכירות לשנה בגין הפרת הסכם השכירות.