די.בי.אס שרותי לויין נ' אטינגר מבורך

החלטה

מונחת בפני התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב.

בכתב התביעה עותרת המשיבה לחיוב המבקשת בתשלום סך של 532 ₪, בטענה שלא עמדה בהתחייבותה לשלם עבור שירותי טלוויזיה באמצעות לווין ושירותי תקשורת אשר העניקה לה המשיבה. התביעה הוגשה לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

בהתנגדותה, טוענת המבקשת כי ביום 1.11.10 הודיעה למשיבה על רצונה להתנתק משירותיה ובו ביום התחברה לשירותיה של חברה מתחרה. חשבון המשיבה, טוענת המבקשת, כולל חיוב עבור 17 ימים מיום 1.11.10 בהם למעשה לא קבלה כל שירות מהמשיבה ושילמה לחברה המתחרה עבור שירותיה היא. עוד טוענת המשיבה כי בהודעת ההתנתקות לא הפרה כל התחייבות למשיבה שכן תוקף תקופת ההתקשרות לה התחייבה פקע כבר ב- 2008. בד בבד עם הגשת ההתנגדות, בקשה המבקשת הארכת מועד להגשתה ובמסגרתה טענה כי ההתנגדות נשלחה במועד, ביום 29.5.11, אך "משום מה" לא התקבלה.

בדיון שהתקיים ביום 12.9.11 בקשה המשיבה לדחות ההתנגדות על הסף נוכח האיחור בהגשתה. לגופה של ההתנגדות, הסבירה המשיבה כי המבקשת מתעלמת ממבצע אליו הצטרפה ביום 3.11.09 ובמסגרתו התחייבות לשנתיים ואף מהתחייבותה החוזית של המבקשת עליה לבקש להתנתק בכתב וזאת לא עשתה המבקשת, שלכן נותקה משירותי המשיבה רק ביום 16.11.10 וחויבה בגין 14 יום עד לניתוק.

אין למעשה מחלוקת על כך שההתנגדות הוגשה באיחור. לא ניתן לדעת את מידת האיחור המדויקת שכן הצדדים לא ציינו זאת בטיעוניהם, אך מבקשת המבקשת עולה כי מדובר באיחור של כחדש ימים.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו". התקנות אינן מפרטות למה ייחשב "טעם מיוחד", אך בפסיקת בתי המשפט נקבע כי ככלל "טעם מיוחד" הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואינו בשליטתו. בבסיסה של הוראה זו עומדת השאיפה לשמר את עקרון סופיות הדיון, כאשר עיקרון זה מבטא הן את האינטרס של בעלי הדין עצמם לסיום ההליכים ושלא להיות מוטרדים לאורך זמן. עיקרון זה מבטא אף את האינטרס הציבורי לייעול ההליכים המשפטיים, לחיסכון בזמן שיפוטי, ליציבות, וודאות משפטית.

עיון בבקשה להארכת המועד, מראה כי לא זו בלבד שהבקשה איננה נתמכת בתצהיר, אלא שאין בה כל התייחסות לאותו גורם חיצוני שהביא לאיחור. כל שנטען הוא שההתנגדות נשלחה בדאר אך "משום מה" לא התקבלה. טענה שכזו כשלעצמה, קל וחומר בלא תצהיר לתמיכה בה, איננה טעם מיוחד להארכת המועד.

על אף זאת, יש ומתקיימות נסיבות בהן ההצמדות לכללי הפרוצדורה עלולה לגרום לעיוות דין חמור. בנסיבות שכאלו, ראוי שלא להתעלם מהתנגדות אפילו הוגשה באיחור כאשר השאיפה למנוע עיוות דין חמור מהווה כשלעצמה טעם מיוחד להארכת המועד, בין אם נתבקשה ואפילו אם לאו.

עיון בנימוקי ההתנגדות מראה כי לשיטת המבקשת חייבת המשיבה לחדול מכל חיוב "בו ביום" שנמסרה למשיבה הודעה. המבקשת מתעלמת לחלוטין מהסכמי ההתקשרות בין הצדדים לפיהם זכאית המשיבה לארכה וחייבת המבקשת במתן הודעה בכתב על רצונה להתנתק. לטיעוני המשיבה בעניין זה לא היה למבקשת מענה.

עוד טוענת המבקשת כי תקופת ההתחייבות שלה פקעה ב- 2008 אך במהלך הדיון הציגה המשיבה תרשומת המראה הצטרפות למבצע נוסף בנובמבר 2009 והכולל התחייבות לשנתיים. גם לכך לא היה למבקשת מענה זולת הטענה כי "למיטב זכרונה" לא הייתה התחייבות כזו.

במצב זה, וגם בשים לב לסכום התביעה, אינני מוצא כי יגרם למבקשת עיוות דין באם תידחה ההתנגדות בשל האיחור בהגשתה. אכן, אפשר ולו הוגשה ההתנגדות במועד היו נימוקי המבקשת מצדיקים מתן רשות להגן וזכותה המלאה של המבקשת לעמוד על טיעוניה גם נוכח סכום התביעה בבחינת "דין פרוטה כדין מאה", אך משבחרה להתגונן חייבת הייתה להקפיד על סדרי הדין וזאת – לא עשתה.

נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה להארכת מועד וכפועל יוצא מכך גם את ההתנגדות.

המבקשת תישא בהוצאות הדיון בסך של 500 ₪.

ניתנה היום, י"ד אלול תשע"א, 13 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: