די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' בבלי

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות אשר הוגשה בלא תצהיר.

יחד עם הבקשה להארכת מועד הוגשה בקשה לעיכוב הליכים וכן התנגדות.

מאידך, בסיכומיה היום המבקשת טענה שנודע לה על דבר פתיחת תיק ההוצל"פ כאשר התייצבה בסניף הבנק שלה בסוף חודש יולי ואז נאמר לה כי קיים עיקול בחשבון.

על פניו הדברים עומדים בסתירה פנימית האחד כנגד השני, משום שאם אכן נודע למבקשת בסוף חודש יולי על פתיחת תיק ההוצאה לפועל הזדרזה להגיש את הבקשות ביום 2.8 הרי אין איחור, ומדוע זה שהמבקשת תגיש בקשה להארכת מועד.

הכלל המנחה בפסיקה הוא כי הגשת בקשה להארכת המועד מעידה על עצמה כי המבקש קיבל את המסמכים הרלוונטים וידוע לו המועד שבו היה עליו להגיש את ההתנגדות, אולם הוא מאחר בהגשתה ולפיכך, מבקש שבימ"ש יאריך לו את המועד.

יתכן ובמקרה דנן, המבקשת לא היתה מודעת למשמעות של הכלל האמור, משום שאיננה מיוצגת, וחיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה שלא הגישה תצהיר בתמיכה לבקשה להארכת המועד, לעומת תצהיר שהגישה בתמיכה להתנגדות שבו מפורטות טענותיה כנגד הטענה גופה.

אשר על כן, נכונה הייתי לסטות מן הכלל האמור במקרה דנן, אלא שמסתבר כי המבקשת התייחסה בבקשתה להארכת המועד לתצהירו של מוסר מסירת האזהרה, אשר היה גלוי לפניה כאשר צילמה את המסמכים מתיק ההוצאה לפועל וטענה שהאמור בו אינו נכון.

כאמור המבקשת לא תמכה הכחשה זו בתצהיר מטעמה, אולם צירפה את תצהירו של אביה, מר פרידמן, אשר לא התייצב לדיון היום, ובא כח המשיבה המלומדת ויתרה על חקירתו הנגדית.

עיון בתצהירו של מר פרידמן מעלה כי הוא מכחיש את החתימה המופיעה באישור המסירה ובעת ביקורו של השליח בביתו, הוא טוען כי למרות גילו הוא צלול בדעתו וזוכר הכל, ואמר שהוא שוהה בבית רוב הזמן הרי ברוב המקרים הוא מקבל את דברי הדואר עבורו ועבור בני משפחתו ומוסר אותם כנדרש.

מאידך, בתצהיר השליח נאמר כי ביקר ברחוב האיריס 7 רעננה (אין מחלוקת שזו כתובתה של המבקשת) ופגש שם באביה אשר לו נמסרה האזהרה.

המבקשת לא ביקשה לזמן את השליח לחקירה ולפיכך, גם האמור בתצהירו לא נסתר.

משמע, מחלוקת עובדתית המצויה בפני בין טענת השליח לבין טענת האב, ומשאני נדרשת להכריע בה מקובלת עלי גירסתה של המשיבה, כי לולא ביקר השליח בביתה של המבקשת, לא היה יודע שהיא מתגוררת יחד עם אביה.

על כן אני סבורה כי האזהרה נמסרה כדין, כי המבקשת ידעה שיש עליה חובה להגיש התנגדות בתוך המועד הנקוב באזהרה, וזו הסיבה לכך שבבואה להגיש את התנגדותה הגישה גם בקשה להארכת המועד להגשתה.

זאת ועוד, משהוברר כי העיקול הוטל בבנק בפועל בחודש יוני הרי יש להניח שאף הבנק הודיע בכתובים למבקשת על כי הוטל עיקול בחשבונה במועד סמוך להטלתו.

לאור האמור, הבקשה להארכת המועד נדחית.

לפי תוצאה זו נדחית אף ההתנגדות.

אני מחליטה לחייב את המבקשת בהוצאות בסך 1,000 ₪.

ניתנה והודעה היום א' שבט תשע"א, 06/01/2011 במעמד הנוכחים.

יפעת ביטון אונגר, רשמת