דחית תבעה לכפות הסדרי ראיה בין סבים לבין נכדתם התינוקת

בפני תביעה לקביעת הסדרי ראייה בין סבים (הורי האב) לנכדתם הקטינה, ילידת 20.1.08 עקב סירובם של הורי הקטינה  לקיום כל קשר  בינם לבין הקטינה.

רקע:

1.         הנתבע 1 אבי הקטינה, הוא בנם של התובעים.

2.         הנתבעת 2 היא  אשתו של הנתבע 1, בני הזוג נישאו בחודש אוגוסט 2004.

3.         הנתבע 1 ניתק קשריו עם התובעים מאז היותו בן 17 שנה, בעת שירותו בצה"ל הוכר כחייל בודד. הוא מסרב  לאפשר יצירת כל קשר בין הוריו לבין בתו הקטינה ילידת ינואר 2008 הנתבעת 2, אמה של הקטינה - תומכת בעמדה זו.

4.         ביום 2.4.08 במהלך הדיון, לאחר שנפרסה בפני בית המשפט מערכת היחסים בתוך המשפחה המורחבת, חזרו הנתבעים ועמדו על דעתם שהם אינם מעוניינים ביצירת קשר בשלב זה בין התובעים לבין בתם התינוקת.

5.         לאחר שהתברר לבית המשפט שלא ניתן יהיה בשלב זה להניא את הנתבעים מעמדתם גם  לא באמצעות מעורבותו של גורם טיפולי; התבקשו הצדדים לסכם טיעוניהם לעניין סמכותו של בית המשפט לחייב את הנתבעים ליצירת קשר ולאפשר קיומם של הסדרי ראייה בין הסבים לנכדתם.

טענות התובעים:

1.         חוק בית המשפט לענייני משפחה מגדיר סמכות בית המשפט לדון בסכסוכים בתוך משפחה ובתוך כך בין הורים והורי בני זוג.

2.         סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב, 1962 (להלן:"החוק") מגדיר חובתם של הורים לנהוג לטובת הקטין. הרחקת קטין מסבו וסבתו אינם עולים בקנה אחד עם טובת הקטין. חשיבות הקשר בין סבים לנכדיהם עולה מתוך מחקרים. ועדות שונות התייחסו לחשיבות שמירת הקשר בין ילד לבני משפחתו על פי דין או על פי המסורת.

3.         הייתה הצעה לתיקון החוק שביקשה לעגן את זכותם של סבים וסבתות לקשר עם נכדיהם.

4.         כשהכיר המחוקק בחובה מוסרית של סבים לזון את נכדיהם מקל וחומר ניתן להסיק שהכיר גם בזכותם לקשר.

5.         לבית המשפט סמכות טבועה  כללית להעניק כל סעד על פי שיקול דעתו בהתאם לסעיף 75

לחוק בית המשפט, התשמ"ד, 1984 וסמכות ספציפית על פי סעיף 68 (א) לחוק לפעול עפ"י שיקול דעתו במטרה להיטיב עם קטינים.

טענות הנתבעים:

1.         בהתאם לחוק ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם ומוענקת להם אוטונומיה לפעול על פי שיקול דעתם למעט בנושאים שהוגבלו בחוק.

2.         לסבים אין מעמד על פי החוק. זכותם  היחידה נקבע בסעיף 28 א לחוק המעניק זכות לסבים במקרה שאחד ההורים נפטר.

דיון:

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות,תשכ"ב-1962, (סעיפים 14,15,17) מגדיר את ההורים כאפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם  ומעניק להם שיקול דעת עצמאי  להחליט  לטובת ילדיהם  ולרווחתם, מלבד לגבי עניינים  שהוגבלו בחוק. מכאן  שכל עוד ההורים ממלאים חובותיהם כלפי ילדיהם וכל עוד לא הוגבלה אפוטרופסותם אין לאדם, זולת ההורים, כל מעמד בכל שאלה הנוגעת לילדיהם הקטינים.

הזכות  שהוענקה  לסבים ביחס  לנכדיהם, נקבעה בסעיף 28א לחוק:

" מת אחד ההורים של קטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות בעניין המגע בין הורי המת לבין הקטין".

סעיף זה הוסף לחוק ב- 1975, בשל צוק העיתים, לאחר מלחמות ששת הימים ויום הכיפורים כשחללי המלחמות הותירו אחריהם ילדים קטינים ולבית המשפט לא הייתה סמכות לחייב קשר בין הורי החללים לבין הילדים שנותרו יתומים; במקרה שבן הזוג הנותר בחיים מנע את הקשר בין הילד לבין הוריו של הנפטר.