דחיית תביעתו של צבי ויליגר נ' אלי רייפמן ואח' בנושא אי השבת מלוא כספי הלוואה

עניינה של תביעה זו בטענת התובע, מר צבי ויליגר (להלן: "מר ויליגר") כי הלוואה בסך של עשרות מיליוני שקלים שהעניק בשנת 2007 לנתבע 1, מר אלי רייפמן (להלן: "מר רייפמן"), לא הושבה לו במלואה (הגדרת סכום ההלוואה באופן האמור נובע ממחלוקת הצדדים בנושא, שתפורט בהמשך הדברים). לטענת התובע, ערבו הנתבעים 2 – 4 ו-6 לחובו של מר רייפמן ועל כן ביקש לחייבם ביחד ולחוד לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה, בסך של 20,586,253 ₪. הנתבעת 7 היא חברה פרטית, והתביעה כנגדה הוגשה בטענה שקמה לה אחריות שילוחית למעשי ומחדלי הנתבע 6. באשר לנתבעות 8– 9, נטען כי הן ביטחו את הנתבעים 6 – 7 ועל כן יש לחייבן, עד גובה תקרת הביטוח, בסכומים שיפסקו כנגד אותם נתבעים. כפי שיפורט להלן, דין התביעה להידחות.

א. הצדדים להליך

1. התובע, מר ויליגר, הוא איש עסקים, דירקטור בחברת וילי-פוד השקעות בע"מ, וכן יו"ר הדירקטוריון של חברת ג. וילי-פוד אינטרנשיונל בע"מ.
2. הנתבע 1, מר רייפמן, היה בזמנו מנכ"ל ובעל השליטה בחברת אמבלייז בע"מ (להלן: "אמבלייז"). לאחר שהוגשה התובענה דנן, ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו פסק דין במסגרתו הוצא צו לכינוס נכסיו של מר רייפמן ונקבע כי כל ההליכים המשפטיים כנגדו יעוכבו (פש"ר (ת"א) 1240/09 Rockmore Investment Master Fund נ' רייפמן אלי (ניתן ביום 25.3.2009)). לפיכך עוכבו ההליכים גם בתיק זה בכל הנוגע לסעדים כנגד מר רייפמן (ראו החלטה בפרוטוקול מיום 2.12.2009. יוער כי הנתבעים 2 – 6 עתרו לבית המשפט בבקשה לעכב גם את ההליכים כנגדם, אולם החלטתו של השופט א' יעקב מיום 19.4.2009 לעיכוב הליכים בוטלה על ידו ביום 26.4.2009).
3. הנתבעת 2, גב' דפנה מקוב (להלן: "גב' מקוב"), היא גרושתו של מר רייפמן (השניים התגרשו בשנת 2003, וגב' מקוב נישאה מאז מחדש).
4. הנתבע 3, ד"ר מרק רייפמן (להלן: "ד"ר רייפמן") הוא אביו של מר רייפמן. הנתבעת 4, גב' מניוטה רייפמן ז"ל, אשר נפטרה לאחר הגשת התביעה דנן, היא אמו מר רייפמן.
5. הנתבע 6, עו"ד ארנון גיצלטר (להלן: "עו"ד גיצלטר"), שימש כבא כוחו של מר רייפמן, והוא שותף במשרד עורכי הדין רוטנשטרייך-גיצלטר.  
6. הנתבעת 7, רוטנשטרייך-גיצלטר עורכי דין, היא חברת עורכי דין כהגדרתה בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: "חברת רוטנשטרייך-גיצלטר").
7. הנתבעות 8 – 9 (להלן: "מנורה" ו"מגדל" בהתאמה), הן חברות ביטוח. מנורה הוציאה פוליסה לביטוח אחריות מקצועית לעו"ד גיצלטר ולחברת רוטנשטרייך-גיצלטר. מגדל הוציאה לעו"ד גיצלטר פוליסת ביטוח מסוג "אחריות מקצועית לעורכי דין שכבה בסיסית", לתקופה שבין יום 1.1.2008 ועד ליום 31.12.2008.
8. הנתבעים 2 -4 ו-6 הגישו הודעת צד ג' כנגד מר ויליגר ואשתו גב' רווית ויליגר (להלן ביחד "בני הזוג ויליגר"), כמו גם כנגד חברת מוריה יונייטד קורפ (Moriah United Corporation Inc., להלן: "מוריה"), שהיא חברה זרה אשר התאגדה במדינת דלאוור שבארצות הברית. נטען כי מוריה מצויה בפועל בשליטתם של בני הזוג ויליגר ועל כן יש לראות בכספים שהועברו אליה ככספים ששולמו לבני הזוג ויליגר. נוסף על כך הוגשה הודעת צד ג' גם כנגד עו"ד נתי חלפין (להלן: "עו"ד חלפין"), אשר שימש עד שנת 2009 כדירקטור במוריה. יצוין כי עו"ד חלפין שימש כעו"ד דינו של מר ויליגר, והוא שניסח את ההסכמים בין הצדדים ואת כתבי הערבות של הנתבעים 2 – 4 ו-6. נטען כי תפקידו של עו"ד חלפין בחברה נעשה בשמם של בני הזוג ויליגר, וכי הוא אחראי לפעילותה בתור נושא משרה בה.

ב. רקע עובדתי

9. בתקופה הרלוונטית לאירועים בהם עוסקת תובענה זו היה מר רייפמן המנכ"ל ובעל השליטה בחברת אמבלייז, אשר שוויה עמד בשיאו על כמה מיליארדי דולרים. מר ויליגר ומר רייפמן הכירו בשנת 2005 לערך על רקע הנפקת אג"ח פרטית של מר רייפמן (עמוד 458 לפרוטוקול מיום 9.9.2013), ובין השניים אף נרקמו יחסי חברות (ראו עדות מר ויליגר בעמוד 309 לפרוטוקול מיום 13.6.2013, וכן עדות גב' ויליגר בעמוד 712 לפרוטוקול מיום 24.10.2013).
10. בתקופה זו, בעקבות פרישתם של שניים ממייסדיה של חברת אמבלייז, התעורר חששו של מר רייפמן כי יהיו מי שיבקשו לרכוש את מניות החברה ולהשתלט על קופת המזומנים שלה. על רקע זה החל מר רייפמן לרכוש עוד ועוד מניות של החברה, זאת במטרה למנוע כל ניסיון להשתלטות עוינת. משהתדלדלה יתרת הכספים שעמדה לרשותו, פנה מר רייפמן לאנשים וגופים שונים במטרה לשכנעם להעניק לו הלוואות לרכישת מניות. ההסכמה בין רייפמן ובין המלווים השונים היתה, ככלל, כי המניות יוחזקו על ידי הרוכש אשר יצביע בעת הצורך כנגד ניסיון השתלטות על החברה, ובתמורה התחייב מר רייפמן לרכוש את המניות מהלווים במחיר גבוה מזה בו נקנו. בסופו של יום, התנהלות זו של מר רייפמן הובילה להחלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו להורות על מתן צו כינוס כנגדו, משלא עמד הוא בהתחייבותו לרכוש את מניות חברת אמבלייז מחברת Rockmore Investment Master Fund (פירוט בנוגע לאירועים שהובילו למתן צו הכינוס ניתן למצוא בהכרעת הדין בת"פ 39852-12-09 מדינת ישראל נ' רייפמן (ניתן ביום 17.7.2011), בעמודים 14 – 16).
11. הסכם אופציה מעין זה נכרת בין מר רייפמן ומר ויליגר בחודש מרץ 2007 (להלן: "הסכם האופציה"). ההסכם קבע כי הואיל ומר ויליגר מחזיק במניות של חברת אמבלייז, והואיל ומר רייפמן מעוניין להעניק למר ויליגר אופציה למכירת כל מניות החברה שיהיו בידי מר ויליגר נכון לתאריך 30.5.2007, אזי "רייפמן מקנה בזאת לויליגר אופציית PUT (להלן: "אופצית ה-PUT") לפיה מתחייב רייפמן לרכוש מויליגר, לפי דרישה שתתקבל מויליגר, את המניות הנמכרות, או חלקן במועד החל בין התאריכים 30.3.08 – 20.2.08 ("המועד הקובע")" (סעיף 2 להסכם).
12. בהמשך להסכמה זו, נשלחה על ידי מר רייפמן ביום 2.7.2007 הודעת דואר אלקטרוני למר ויליגר, בה ציין מר רייפמן כי הוא מאשר את קיומה של אופציה למר ויליגר (ולעמיתיו), לפיה ירכוש מר רייפמן מניות של חברת אמבלייז במחיר של 1.5 ליש"ט למניה. בהודעה צוין כי מועד מימוש האופציה יחול לתקופה של 18 חודשים החל מיום שליחת ההודעה.
13. לגרסתו של מר ויליגר, נכון לחודש יוני 2007 היו בבעלותו 2,020,000 מניות של חברת אמבלייז, ובחודש אוגוסט 2007 פנה הוא למר רייפמן בדרישה לממש את הסכם האופציה. אלא שבמועד זה לא היה באפשרותו של רייפמן לקיים את התחייבותו, ולפיכך נחתם בין הצדדים הסכם נוסף. מנגד, לגרסתו של מר רייפמן, הרקע לחתימת ההסכם הנוסף היה מאמציו לגייס כספים נוספים לרכישת מניות, והסכמתו לנוסח ההסכם התבססה על כך שמר ויליגר הסכים להלוות לו כספים נוספים, ואף מסר לו כי הוא ועמיתיו כבר רכשו סך של 7,594,538 מניות, אשר יצביעו עבורו באסיפת הנושים.
14. כך או כך, בין הצדדים נחתם ביום 27.8.2007 הסכם נוסף שכותרתו "Loan agreement" (להלן: "הסכם ההלוואה"). ראוי לציין כבר כעת, כי בהסכם ההלוואה לא הוזכר קיומו של הסכם האופציה. בסעיף 1.1 להסכם נקבע כי המלווה, מר ויליגר, ילווה למר רייפמן סכום כולל של לא יותר מ-12,000,000 דולר ("up to twelve million dollars"). סעיף 1.2 קבע כי "by executing this agreement, the borrower hereby confirms "the receipt" of six million and five hundred thousands US Dollars ($ 6,500,000) as provided in section 4 below". עוד נקבע בהסכם כי תקופת ההלוואה של הסכום הראשון תהיה בת 12 חודשים, ואילו תקופת ההלוואה המוזכרת בסעיף 1.2, בסך של 6,500,000 דולר, תהיה עד ליום 30.11.2007.
15. אין מחלוקת בין הצדדים, כי סעיף 1.1 מעולם לא בוצע, וכי מר ויליגר לא הלווה למר רייפמן כספים נוספים בהתבסס על הסכם זה. אף אין מחלוקת, כי סעיף 1.2 אינו מתאר העברה כספית בפועל של 6 וחצי מיליון דולר למר רייפמן, ולא במקרה נכתבו המילים "the receipt" במרכאות כפולות. כפי שהבהיר עו"ד חלפין בעדותו, הסיבה לכך שהמילים "the receipt" הופיעו במרכאות נועדה להבהיר כי רייפמן "לא באמת קיבל סכום כלשהו" (עמוד 1021 לפרוטוקול מיום 6.4.2014).