דחיית תביעת שלום בית

 הנדון: דחיית תביעת שלום בית

הצדדים שלפנינו נישאו זל"ז כדמו"י בתאריך כ"ה באדר תש"ע (11.3.2010), אלה הם נישואים ראשונים לצדדים, אין להם ילדים, והם חיים בנפרד החל מתאריך א' בכסלו תשע"ד (4.11.2013).

ראשיתם של ההליכים בפני בית דיננו בתביעת האשה לגירושין, תביעה שהתקבלה בתאריך י"ד בכסלו תשע"ד (17.11.2013), ובנימוקיה נכתב שהיא באה לעולם "על רקע סבל ארוך שנים של המבקשת, וניצול קר של הבעל את המבקשת". בו ביום הוגשה על ידי האשה בקשה לעיכוב יציאתו של הבעל מהארץ, וביה"ד נענה לבקשה והוציא צו עיכוב יציאה נגד הבעל.

יום למחרת, בתאריך ט"ו בכסלו התשע"ד (18/11/2013), הופיע הבעל בביה"ד בבקשה לביטול עיכוב היציאה שהוצא נגדו. לדברי הבעל, וכפי שמתועד גם במחשב ביה"ד, כשנים עשר יום עובר לדיון, בתאריך ג' בכסלו תשע"ד (6.11.2013), נפתח בביה"ד בתל אביב תיק אישור הסכם גירושין, התיק נסגר באותו יום, ואולם לדברי הבעל "תוך כדי פתיחת התיק בתל אביב, אבא שלה התקשר וביקש לסדר הגירושין אצל הרב קרליץ והסכמתי". ביה"ד הקריא לבעל את תביעת הגירושין של האשה ושאל אם הוא מסכים להתגרש, הבעל ענה:

"בשמחה רבה, הורידו אותי מהמטוס, נסענו עם אבא שלי והאחים שלי לנוח בטורקיה הייתי אמור להיות שם עד יום חמישי, כל הנסיעה של האבא שלי והאחים שלי הייתה בשבילי, ההורים משני הצדדים ישבו והכינו הסכם, אין רכוש אין כלום."

כמתואר בפרוטוקול אותו דיון אחד מחברי הרכב בית הדין הורה למזכיר בית הדין להתקשר לאשה אך בידי מזכיר ביה"ד לא עלה להשיגה, וביה"ד שוחח טלפונית עם ב"כ האשה אשר אמר "שהאשה לא יכולה לבוא, יש דיון במרץ..." ולאחר דין ודברים מסר ב"כ האשה לביה"ד "שמוכן לגט באם הבעל ישלם פיצוי וכתובה". לדרישת ביה"ד הציג הבעל ערבים להבטחת שובו ארצה והשליש גט שליחות, וביה"ד ביטל את עיכוב יציאתו של הבעל.

כשבוע לאחר מכן, בתאריך 25.11.13, התקבלה בביה"ד בקשת הבעל להקדמת דיון לסידור גט, הבעל טוען כי הוא מוכן לתת את הגט לאשתו, ומוסיף:

5. ביום שבוטל צו איסור היציאה מהארץ כנגדי ע"י בית הדין. ולאחר שביה"ד הודיע לעו"ד של אשתי מר אברהם ברזל, שהוסר הצו וכי הופקד גט בבית הדין וניתן אף ערבות כספית, הגיש בערב עורך דינה תביעת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ואף הוציא לי מחדש צו איסור יציאה מהארץ, כמו"כ הכפיש שם את שמי מאוד ואף הוכיח לי שבאמת אין סיכוי לנשואים אלו.
6. בסופו של דבר לא יצאתי לחו"ל.

באותו יום התקבלה בביה"ד גם בקשת ב"כ האשה למחיקת תביעת הגירושין שהוגשה על ידי מרשתו. לדבריו הצדדים חוו קשיים מסוימים בחיי הזוגיות שלהם, אך רק לאחרונה החלו ייעוץ זוגי. לדבריו במועד בו נפרדו הצדדים התל הבעל באשה, אמר לה כי כל אחד מהם ילך להיוועץ עם הוריו בקשר לעתידם הזוגי, אך לאחר שהאשה הלכה לבית הוריה הודיע לה כי מנוי וגמור עמו להתגרש, ואמר לה כי בכוונתו להודיע לבעל הדירה בה הם התגוררו כי הם עוזבים את הדירה, ועל כן עליה לפנות את חפציה מהבית. האשה "בבהלה... הלכה לבית בני הזוג לפנות את החפצים בכדי שאלה לא ייזרקו על ידי המשיב". לטענת ב"כ האשה מרשתו חששה שהבעל יעזוב את הארץ ובכדי שלא "תישאר קרחת מכאן ומכאן" הגישה תביעת גירושין ובקשה לצו עיכוב יציאה נגד הבעל, וזאת "למרות שאין רצונה בגירושין ולמרות שחוותה אי אלו קשיים בחיי הזוגיות שלה עם המשיב". יחד עם זאת ב"כ האשה ביקש שביה"ד לא ישיב את הגט לידי המשיב וזאת בכדי "שלא ייווצר מצב בו יסרב המשיב להליכי שלום הבית ומאידך יותיר את המבקשת בעיגונותה". ביה"ד נענה לבקשה וסגר את התיק, במקביל פתחה האשה תיק תביעה לשלום בית.

בתאריך ג' באדר ב' תשע"ד (5.3.2014) הגיש הבעל תביעה לגירושין. לדבריו בתאריך א' בכסלו תשע"ד (4.11.2013), ולאחר שיחת פרידה שארכה כשלוש שעות, נפרדו הצדדים. לטענתו:

הצדדים שמרו על קשר תומך גם לאחר הפרידה, ודאגו יחדיו להסדיר החשבונות שעוד נותר לשלם, כמו למשל, בהודעת SMS ששלחה התובעת למשיב ביום 6.11.13 בשעה 13:50:

"[ש']: הויזה שלך אצלי, אני לו משתמשת בו, אני אשאיר אותו כשאגיע על שולחן בבית.

[א']: תודה,

[ש']: צריך לבטל את הוראות הקבוע וארנונה וכל החשבונות, שייבדקו את המונה מתי סיימנו."

12. אבי התובעת ואבי הנתבע נפגשו, בצער רב ומתוך בכי, לסכם את תנאי הפרידה. לשתי המשפחות הדבר קשה: בן/בת גרושים במשפחה מעיב על סיכויי יתר הילדים להינשא ונחשב לפגם. גם המתגרשים עצמם יוצאים פגומים – אם וכאשר ירצו להשתדך מחדש.

הורי הצדדים סיכמו את תנאי הפרוד.

לכתב תביעתו צרף הבעל את כתב התביעה של האשה בבית המשפט, כתב תביעה שהוגש ביום י' בשבט תשע"ג (21.1.2013), ובו נתבע:

כתב תביעה