דחיית תביעת אם להשבת סכום כסף מבתה וחתנה לשעבר בטענת הלוואה

1.         עניינו של פסק הדין , תביעה כספית שהגישה התובעת נגד הנתבעים,  להשבת סכום של 173,175 ש"ח בגין הלוואה שלטענתה נתנה להם  בסכום של 150,003 ש"ח (בצרוף ריבית והצמדה),  לצורך רכישת דירה ב - . (להלן: ההלוואה)

2.         התובעת היא אמה של הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת") אשתו לשעבר של הנתבע 1  (להלן:"הנתבע").

3.         הנתבעים נישאו ביום -והתגרשו בהסכם שאושר ביום  בבית הדין הרבני.(להלן: הסכם הגירושין)  הצדדים חיו יחד עד לחודש יוני 2007, ובדירה החדשה שרכשו גרו כ-3 חודשים בלבד.

4.         השאלה העומדת להכרעה, האם כספים אותם השקיעה הנתבעת בדירה מקורם בהלוואה שניתנה לה ו/או לנתבעים ע"י התובעת,  או שמדובר בניסיון להפוך השקעה עצמית של הנתבעת להלוואה. כן יש לבחון את השפעת ההסכם בבית הדין הרבני על אופן השבת הכספים.

טענות התובעת

5.         לטענתה הלוותה לנתבעים סכום של 150,003 ש"ח לרכישת הדירה, אותו אמורים היו להשיב  בפרק זמן של שנה וחצי(להלן: מועד הפרעון). מקור הכספים להלוואה הינו מאחיה מר א.נ. (להלן:הדוד). ראוי לציין , כי האח מר נ אינו צד בהליך ואינו תובע את הסכום דנן. התובעת מתבססת על מסמך העברה מחשבון לחשבון של בנק דיסקונט, שצורף כנספח ב' לתצהיר התובעת ת/1 מיום 8.11.06, המציין את דבר ההלוואה ע"י הנתבעים (להלן :"מסמך ההלוואה").

6.         להוכחת ההלוואה ופירעונה מהנתבע בלבד, מציינת כי הנתבעת לא עבדה  ולנתבע אמורה היתה להיפרע קרן השתלמות או תוכנית חסכון במועד הפירעון והכנסתו היתה בסך של כ-30,000 ש"ח. לטענתה הודעת צד ג' של הנתבע מפרה את הסכם הגירושין הקובע כי לא יוגשו תביעות בין בני הזוג.

7.         לטענתה, לוח התשלומים בהתאם להסכם רכישת הדירה הינו נובמבר 2006 ולפיכך כל הכספים של הנתבע אצל צדדי ג' אמורים לשמש לפרעון ההלוואה.

8.         התובעת מציינת כי קיימות מספר גרסאות סותרות של הנתבע לענין  סכום ההשקעה שהשקיע בדירה, החל מכ-120,000 ש"ח ועד ל-160,000 ש"ח ולפיכך אין להאמין לעדותו .

9.         אין בהסכם הגירושין כדי לחלץ את הנתבע מהתביעה, שכן ההסכם לא כלל חסינות מפני תביעות צד ג' אלא רק בין בני הזוג . הנתבע היה מודע לקיום דרישות כספיות של בני משפחת התובעת.

טענות הנתבע

10.        טוען לקנוניה בין התובעת לבתה הנתבעת, לגזילת כספים ממנו ללא כל ביסוס . ככל שיקבע כי מדובר בהלוואה, יש לקבל את הודעת צד ג' ולקבוע כי רק הנתבעת חבה בהשבתה. מימון רכישת הדירה נעשה מ-3 מקורות: משכנתא, השקעה עצמית של הנתבע והשקעה עצמית של הנתבעת.

11.        הנתבע מציין את זמן הנישואין הקצר ואת אי ידיעתו אודות ההלוואה. לטענתו לא חתם על "מסמך ההלוואה" מיום 8.11.06 ורק הנתבעת חתמה עליו. המסמך כלל אינו מאוזכר בסיכומי התובעת. הדוד עצמו לא הכיר את המסמך, עובדה המחזקת את הטענה לקנוניה וכי התוספת בכתב יד על המסמך, הוספה עם פתיחת ההליכים בבד"ר.  פירעון ההלוואה לכאורה היה מיועד לחודש מאי 2008 ,כאשר התביעה עצמה הוגשה רק בחודש ינואר 2009, דבר המצביע על אפשרות לקנוניה. הנתבע מציין את השינוי בגרסאות התובעת לגבי מקור הכספים לפירעון, מקרן השתלמות ועד תוכנית חסכון, כאשר במסמך ההלוואה צוין קרן השתלמות. לטענתו פרע קרן השתלמות בשנת 2006 וממילא לא יכל לפרוע קרן נוספת כעבור שנה וחצי ,שכן קרן השתלמות נפתחת כל 6 שנים.  הפרשות לפנסיה אינן רלבנטיות לחודש מאי 2008 שכן הנתבע בן בלבד. הנתבע החל לעבוד בחברת  בחודש ינואר 2008 ולא יכל לצבור די כסף לפרעון . הנתבע מציין שוני בסכום השקלי שהועבר מהדוד. בעוד במסמך ההלוואה רשום 60,000 ש"ח צויין סכום של 50,000 ש"ח בלבד. הנתבע מציין את שינוי הגרסאות לגבי היות המסמך הסכם הלוואה.

12.        הסכם הגירושין, שנחתם בבית הדין הרבני, הכיל את כל המחלוקות כולל נשוא התובענה באשר התובעת והדוד הגישו תצהירים למרות עדותם השקרית בעניין זה.

13.        השקעתו בדירה לא הסתיימה רק עם רכישתה אלא גם בעבודות גמר, ציוד ומיטלטלין. אין המדובר בהשקעה מהחשבון המשותף או מכספי חתונה אלא מכספים שלו.

14.        הודעת צד ג'- שלח הודעת צד ג' לנתבעת,לאור שינויה למעמד הכספים אותם הביאה  מהשקעה להלוואה. בביה"ד  הרבני סוכם על חלוקת תמורת  הדירה ביחס של 70% לנתבעת ו-30% לנתבע. השינוי אינו נובע מויתור על כתובה או תשלום ארנונה ומשכנתא ע"י הנתבעת. בד"ר דחה בהחלטה מיום 5.7.09 את בקשתה להשתתפות הנתבע בחיובים אלה.  הודעת צד ג' אינה מהווה הפרה של הסכם הגירושין.  התובעת ואחיה הגישו תצהירים בבד"ר , בד"ר היה מודע לסוגיה ואף הותיר את חלקה של הנתבעת מעוקל.

עמדת הנתבעת

15.         לטענת הנתבעת יש לקבל את התביעה ולדחות את הודעת צד ג'. לטענתה התובעת הלוותה לנתבעים 150,000 ש"ח שאמורים להיות מושבים בערכים שקליים לאחר שנה וחצי. פירעון ההלוואה אמור להיות  משכרו של הנתבע ומחסכונותיו בלבד, לאור העובדה כי לא עבדה.

דיון