דחיית תביעת אב לביטול חיובו במזונות בתו בטענה שהינה קטינה מורדת ונמנעת מכל קשר עמו

תביעה זו הינה תביעה של התובע לביטול חיובו במזונות בתו הקטינה א.א. ילידת 1999 מ.ז. +++.

בפסק דין מיום  26.7.06 חויב התובע  במזונות הקטינה בסך של 2,300 ש"ח לחודש.

התובע טוען שהקטינה הינה קטינה מורדת מתחמקת ומסרבת לכל קשר עמו ועותר לביטול חיובו במזונותיה.

רקע

הקטינה נולדה לתובע ולנתבעת מחוץ למסגרת הנישואין.

התובע נכח בלידת הבת עפ"י הזמנת הנתבעת אולם לאחר מכן נותק הקשר והוא ראה את הבת רק כשהייתה בת כשנה וחצי.

בשנים שלאחר מכן היו קשיים בקשר שבין התובע לבת.

עפ"י תסקיר עובדת סוציאלית לסדרי דין משנת 2006 היו קשיים לקבוע מועדי מפגשים נוכח עבודת התובע הוא לא הצליח לקבוע שני מפגשים מסודרים במשך השבוע ולעתים דחה ביקור בשבת בשל סידורי העבודה. מיעוט הביקורים השפיע על הקביעות וההסתגלות של הילדה לאב וללינות בביתו.

העובדת הסוציאלית מציינת שהילדה שיתפה עמה פעולה בעניין הביקורים. הצדדים נשלחו למתאמת הורית. המתאמת ההורית מצאה שהנתבעת מערימה קשיים על הקשר. עם זאת בהחלטה משנת 2007 בתמ"ש 10859/00 נאמר כי המתאמת ההורית ציינה קשיים במהלך התקופה בהסדרי הראיה נוכח עבודת התובע המבטל לעתים ביקורים, מצב המשפיע על הקביעות וההסתגלות של הילדה למבקש ולקיום לינה בביתו.

התובע ביטל את המשך טיפולה של המתאמת ההורית וב"כ הנתבעת הציע שהוא ייקח על עצמו תפקיד זה.

התובע, במכתבים שכתב למתאם ההורי בשנת 2008 ציין שהקטינה הפגינה אושר ושמחה כשנפגשה עמו ובמשך כל המפגשים נהנתה והביעה הרגשותיה והייתה נרגשת לקראת המפגש הבא.

התובע גם ציין שקיבל מהקטינה את הטלפון האישי שלה וקיים בעיקר מיוזמתו שיחות עם הקטינה כמעט מידי יום.

בשנת 2009 במסגרת ערעור שהוגש בעניין חיוב הנתבע במזונות שוחחו שופטי בית המשפט המחוזי עם הקטינה ובסופה של שיחה אמרו לצדדים שהקטינה אוהבת את אביה ומוכנה להיפגש עמו אולם לא ללון בביתו ואכן התקיימו לאחר מכן מפגשים אולם לא סדירים.

הנתבעת העידה כי הזמינה את התובע בשנת 2010 למסיבת יום הולדת בבאולינג ולמסיבת סיום של הכיתה לאירוע סוף שנה בבית ספר ולבת המצווה.

ההזמנה לבת המצווה נשלחה אל התובע ואל אחותו, לדברי הנתבעת התובע אמר שיבוא אבל שתדע שיש תביעה בדרך.

לדברי הנתבעת בספטמבר 2010 הגיע התובע לביתה על מנת לקחת את הקטינה למפגש. הנתבעת הזמינה אותו לעלות לביתם לראות את חדרה של הקטינה במקום להמתין בחוץ ובשלב זה נכנס התובע לחדר השינה נשכב על המיטה ואמר לה לבוא לשכב לידו. היא נדהמה, הילדה נכנסה לחדר וראתה את אביה שכוב על המטה ונכחה במה שקרה. הנתבעת אמרה לתובע שיצא מביתה והוא אכן עזב בחיפזון.

הנתבע מכחיש דברים אלה.

לדברי הנתבעת מאז לא יצר התובע קשר עם הקטינה עד סמוך להגשת תביעתו כאן.

לאחר שהגיש תביעתו זו שלח התובע מכתבים רשומים לקטינה על מנת לחדש את הקשר עמה, לאחר כשנה וחצי שלא היה קשר התובע טוען ששלח מכתבים גם לפני הגשת התביעה אולם לא הציג מכתבים אלה.