דחיית תביעת אב ובתו הקטינה הנכה לפצוי בגין גניבת רכבם וקביעה כי קיימת ראשית ראיה לכך שהאב מעורב בהעלמת הרכב

תובענה כספית לתשלום תגמולי ביטוח ופיצויים בגין נזק עקיף בעטיו של אירוע גניבת רכב.

א.    ההליך והצדדים לו

1.     התובעת 1, קטינה (להלן התובעת), נכה בשיעור 100% ומרותקת לכיסא גלגלים. התובע 2 הוא אביה של התובעת, אלמן, המשמש כאפוטרופוס לתובעת על-פי דין (להלן התובע). 

2.     בשל נכותה הוכרה התובעת כזכאית לגמלת ניידות ולסיוע ברכישת רכב מן המוסד לביטוח לאומי (להלן המל"ל). בשנת 2009 רכש התובע עבור התובעת רכב (להלן הרכב), במימון חלקי של המל"ל.

3.     הנתבעת ביטחה את הרכב בפוליסה לרכב פרטי לתקופה מיום 1.4.2011 עד יום 31.3.2012 (להלן הפוליסה). הפוליסה, שהונפקה על שם שני התובעים יחדיו, שועבדה בחלקה היחסי לטובת המל"ל. אין חולק על כך שברכב הותקנה מערכת איכון של חברת איתוראן (להלן איתוראן ו מערכת האיכון בהתאמה). 

4.     לטענת התובע נגנב הרכב ביום 15.9.2011; על כן פנה לנתבעת בדרישה לפצותו בגין גניבת הרכב על-פי הפוליסה. הנתבעת דחתה את הדרישה. על רקע זה הוגשה התביעה, בה עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי הביטוח לפי הפוליסה בשל אירוע הגניבה (להלן גם האירוע) וכן לפצותם בגין נזקים עקיפים שנגרמו להם, כך נטען, בשל סירובה של הנתבעת לשלם את תגמולי הביטוח במועדם. התובענה הוגשה לתשלום סך של 450,000 ש"ח.

5.     אליבא דנתבעת אין מדובר באירוע גניבה שבמהלכו ניטל הרכב ללא רשותם של התובעת או מי מטעמה אלא באירוע של העלמת הרכב שלתובע או מי מטעמו הייתה מעורבות בו, באופן ששולל את טיבו של האירוע כמקרה ביטוח שהפוליסה חלה עליו. הוסיפה הנתבעת והדגישה שעל התובעים הנטל להוכיח את אירוע הגניבה הנטען כתנאי להחלת הפוליסה.

6.     עיקר המחלוקת במישור החבות נסבה אפוא על השאלה אם נגנב הרכב באירוע שלתובעת או מי מטעמה לא הייתה כל מעורבות בו - באופן שעושה אותו מקרה ביטוח המכוסה על-ידי הפוליסה, או שמא לא ניטל הרכב באירוע שניתן להגדירו כשלילתו מן התובעת ללא רשותה או רשות מי מטעמה. בהתחשב בשאלה במחלוקת התבררה שאלת החבות תחילה, בנפרד משאלת הנזק [החלטה מיום 10.5.2012].

7.     מטעם התובעים נשמעה עדותו של התובע. מטעם הנתבעת הובאה עדותו של מר א.מ., קב"ט איתוראן. התובעת נכחה בדיונים. ניכר שמצבה הרפואי איננו מאפשר לה להעיד או למסור גרסה על-אודות האירוע, לרבות על מעשיה ביום האירוע וכל הקשור בכך. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון מיום 10.2.2013 זולת אם צוין אחרת.

ב.    דיון והכרעה

נתתי את דעתי לעדויות שנשמעו ולמוצגים שהוגשו, כמו גם לטיעוני הצדדים בסיכומיהם. אין מנוס מדחיית התביעה, כולה ובמלואה. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.     הרכב נרכש על שם התובעים יחדיו; ברישיון הרכב נרשם התובע כבעלים נוספים בציון מעמדו כאפוטרופוס לתובעת [נספח א' לתצהיר התובע ת/1]. אף הפוליסה הונפקה על שם שני התובעים כרשום ברשימה לביטוח שהציגו התובעים [נספח ד' ל- ת/1; להלן הרשימה].

התובעת, קטינה ונכה בשיעור 100% המרותקת לכיסא גלגלים, איננה כשירה לבצע בשם עצמה את הפעולות המשפטיות שביטוין ברכישת הרכב, ביטוח הרכב באמצעות הנתבעת, שיעבוד הפוליסה לטובת המל"ל או הגשת התביעה. בכל אחד מאלה יוצגה התובעת על-ידי אביה שפעל בשמה ועבורה במעמדו כאפוטרופוס לתובעת - מעמד שעוגן והוצהר בסעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (להלן חוק הכשרות המשפטית).

יצוג התובעת על-ידי אביה-אפוטרופסה בכל הקשור לרכישת הרכב, החזקתו, ביטוח הרכב וכיוצא בהם נגזר גם מחובות ההורים כפי שהוגדרו בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית: " אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו".  

חוק הכשרות המשפטית יוצר יחסי שליחות קונסטרוקטיבית מכוח דין בין התובעת לבין התובע. שליחות זו חלה כל אימת שהתובע עושה ברכושה של התובעת - והרכב בכלל זה - כלפי אחרים. נודעת לכך חשיבות בניתוח הראיות ובנפקותן בכל הקשור לעילת התביעה

[אהרן ברק "הגדרת השליחות בחוק השליחות" משפטים ד 539, 566-565 (1972)]. התובע, אביה של התובעת, משמש כידה הארוכה ופועל כשלוח שלה מכוח דין.

2.     כלל הוא שעל התובע להוכיח את עילתו על כל פרטיה ודקדוקיה, מהיותו 'המוציא מחברו'. בלב-ליבה של התובענה דנן ניצבה טענת התובע כי הרכב נגנב, כי אירוע הגניבה הוא מקרה ביטוח המכוסה על-ידי הפוליסה וכי בקרות האירוע חלה על הנתבעת חובה לפצות בגינו את התובעים בתשלום תגמולי ביטוח לפי הפוליסה. עצם התרחשותו של אירוע הגניבה הוא אפוא נדבך עיקרי מנדבכי עילתם של התובעים; הוכחתו מוטלת על שכמם.

הפוליסה המלאה לא הוצגה על-אף היותה מסמך מהותי לעילתם של התובעים; לא הוצגה אלא הרשימה לביטוח אשר מפנה לפוליסה בעניינים שונים. הרשימה אינה כוללת הגדרה של מקרי הביטוח שעליהם חלה הפוליסה. יחד עם זאת אין מחלוקת על כך שגניבת הרכב באה בגדרם של הסיכונים שבוטחו על-פיה [ראו למשל התנאת הכיסוי נגד סיכוני גניבה בקיומו של מיגון שתואר בעמ' 4 לרשימה]. בהיעדר הגדרה ספציפית המעוגנת בפוליסה יש לפנות למשמעות הרגילה והשגורה של גניבה. גניבת רכב, משמעה שלילת חזקתו של בעליו בו לצמיתות באירוע בלתי צפוי ובלתי ידוע מראש שלבעל הרכב המבוטח או למי מטעמו לא הייתה מעורבות בו. בהיעדר הפוליסה חזקה שהגדרה זו, הנסבה על גניבה דרך כלל, חלה גם על מקרה ביטוח שביטויו בגניבת הרכב דנן. מכל מקום, הצדדים לא טענו אחרת.

על התובעים להוכיח אפוא שהרכב נגנב מהם באירוע המהווה 'גניבה' כמשמעה לעיל. כפי שיובהר להלן, התובעים כשלו בכך.