דחיית תביעה רכושית לחלוקת נכסי מוניטין וקריירה

לפנינו תביעת האישה להכללת נכסי מוניטין וקריירה במסגרת איזון המשאבים של בני הזוג.

רקע

הצדדים נישאו בשנת תשנ"ב (1992) כאשר הבעל היה שחקן כדורגל מקצועי בן 25. לאחר כעשר שנים, בשנת 2003, הפסיק הבעל את פעילותו כשחקן והחל את עיסוקו הנוכחי כמאמן כדורגל מקצועי.

בני הזוג הקימו חברה לממכר קפה כתוספת להכנסות, כאשר האישה קיבלה משכורת מהחברה.
אולם, על פניו נראה כי משכורתה לא הייתה בתמורה לעבודה, כך שאפשר באופן כללי לקבוע כי האישה הייתה עקרת בית ולא השתתפה באופן פעיל בכלכלת הבית.

לזוג שני ילדים ששניהם נמצאים במשמורת האב וזאת מאחר והיחסים בינם לבין האם אינם שפירים. לפי התרשמות בית הדין, האב, מלבד היותו המפרנס, הוא גם הורה הדואג לאיכות חינוכם של הילדים. הילדה הגדולה סבלה ממשברים קשים בהתבגרות וגם מהידרדרות חברתית.

לטענת ב"כ האישה יש לכלול את נכסי הקריירה והמוניטין במסגרת איזון הנכסים, ולדבריו כל מקום בו קיימים נכסי מוניטין וקריירה יש לשום אותם בכלל הנכסים בני האיזון בייחוד לאור ההפרש בין כושר השתכרותו של הבעל לעומת זו של האישה וכן אורך חיי הנשואין וויתורה של האישה על פיתוח קריירה אישית.

לטענת ב"כ הבעל, ההתייחסות לנכסי הקריירה והמוניטין היא דווקא במסגרת חלוקה בלתי שוויונית.

דיון

הצדדים קיבלו בקניין והתחייבות לחלוק את הנכסים על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון), כך שבית הדין דן על פי נוסח החוק, ככל הסכם ממון בין שותפים. אף לפי דין תורה, לאחר קבלת הקניין על ההסכם, לשון החוק - המשקף את ההסכם בין הצדדים לגבי זכויותיהם הרכושיות - מחייב ויש לדון על פיו. ברם, יש ליתן את הדעת כי הכנסות עתידיות אינן יכולות להיחשב כנכס ממשי ללא קנין הגוף או שיעבוד של 'פועל', כפי שהאריכו הפוסקים בחשן משפט סי' קע"ו, בהיות ההכנסות דבר של בא לעולם ולכן שומה על בית הדין לראות כיצד ואם ניתן להכליל הכנסות אלו בכלל איזון הנכסים.

על פי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, במסגרת הנכסים אשר בהן יערוך בית הדין את איזון הנכסים, רשאי בית הדין, לכלול לא רק את נכסיהם הממשיים של בני הזוג הקיימים עתה, אלא גם את נכסי העתיד הנובעים מ"כושר ההשתכרות" של מי מבני הזוג. כלשון הסעיף:

ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא... לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.

יוצא אם כן, כי מאחר ובני הזוג קיבלו על עצמם בקניין, והסכימו לחלוק את רכושם על פי הוראות חוק יחסי ממון, הרי שבית הדין רשאי לכלול בין נכסים אלו גם את נכסיו העתידיים של הבעל הנובעים מ"כושר ההשתכרות" שלו.

ההתחייבות לחלוקה על פי חוק יחסי ממון יוצרת לכאורה חוב ממוני עכשווי על הצדדים להעברת זכויות עודפות מצד אחד למשנהו, ולצורך כך די בשיערוך החוב שנוצר ולא בקניין מהותי.

זאת ועוד: מצאנו התחייבויות ודיונים על זכויות שאינן זכויות רכושיות על פי דין תורה, כדוגמת "חזקת היישוב" או "מערופיא". יש לציין גם כן לשיטת רבנו משולם מלוקא ששותפים יכולים להתחייב בדבר שלא בא לעולם מכח "ההיא הנאה דסמכי אהדדי". אולם, זה רק כל זמן שהשותפות קיימת והשתתפו בפירוש מתחילה לשם כך.

עוד מצאנו שכאשר התחייבות או מסחר בדברים שאינם בני קניין על פי דין תורה, חייבים לדון על פי מנהג המדינה בניגוד לדין תורה כדברי הרש"ך ח"ב סי' רכ"ט וז"ל:

...אם כן מאחר שראובן נשא ונתן עם שמעון במקום שנהגו שלא יצטרכו בעסקיהם לדון בדין תורה, שהיה מן הנמנעות לישא וליתן ויבטל העסק והמשא ומתן, היתכן שנאמר שישא ויתן על סמך אותו המנהג. והדבר היה ידוע שאם אותו העסק והמאורעות שאיפשר שיארעו באותו העסק היו נידונים בדין תורה, הניח מעותיו על קרן הצבי ויאכל הלה וחדי, ובלי ספק לא היה ראובן עושה עסק עמהם. ואם כן היעלה על הדעת שהיה עושה עסק עמו על סמך אותו המנהג שבאותו מקום, ואחר כך יצא למקום אחר ויפשוט לו את הרגל ויאמר אין רצוני לדון ע"פ המנהג מקום המשא ומתן אלא כפי מקום התביעה..."

כפועל יוצא מהאמור, מאחר וההתחייבות לאיזון יכולה לכלול גם נכסים עתידיים הנובעים מקריירה ומוניטין שהתפתחו בתקופת הנישואין, הרי ששומה על בית הדין לבחון כיצד ובאלו מקרים יש לחשב במסגרת האיזון גם זכויות בהכנסות עתידיות, וכן איזו משמעות יש לתת למושגים "נכסי קריירה" ו"מוניטין" בהקשר לעניין זה.

על מנת לבחון את הסוגיה של נכסי קריירה ומוניטין לגופה, יש לבחון את המושג בהקשר המשפטי והתרבותי של "החברה המערבית" .