דחיית תביעה לכתובה

הנדון: כתובה

רקע

בפנינו זוג שנשאו ביום 10.6.2007. מנשואי הצדדים נולדה בת שכיום בת חמש שנים.

האשה עזבה את הבית ביום ד' בשבט תש"ע (19.1.2010) ומאז לא שבה אליו.

ביום ו' בשבט תש"ע (21.1.2010) הגיש הבעל תביעת גירושין.

לאחר מכן הגישה גם האשה תביעת גירושין משלה והייתה נחושה לכל אורך הדרך להתגרש.

בדיון ביום י"ט באייר תש"ע (3.5.2010) הודיע הבעל שרצונו בשלום בית, וע"פ דבריו ביה"ד סגר את תיק הגירושין ונפתח תיק שלום בית.

בסופו של דבר התגרשו הצדדים ביום י"ט באייר תשע"ג (29.4.2013).

האשה תובעת כתובתה.

טענות הצדדים

כפי שציינו האשה מראשית התהליך רצתה להתגרש.

בפרוטוקול הדיון ביום י"ט אייר תש"ע (3/5/10) מנתה את עילות הגירושין.

"אני עזבתי את הבית, האיש הזה אלים הוא הרביץ לי לקראת סוף ההריון, הוא משך לי בשערות ונתן לי בעיטה במקום שקיבלתי את זריקת האפידורל... אני לא רואה כל מקום לשלום בית."

באותו דיון אומרת ב"כ האשה: "האשה מאסה בו."

בנוסף טוענת לאירוע אלימות נוסף ביום כ"ט בטבת תש"ע (15.1.2010) על רקע ויכוח בין הצדדים שבו ניסה הבעל לכפות על האשה לבוא איתו לבית הוריו, היכה אותה התובע באגרופו בראשה חטף את הילדה ונמלט.

על רקע אלימות זו עזבה האשה את הבית ביום ב' בשבט תש"ע (17.1.2010) כפי שציינה לעיל ולא חזרה אליו יותר.

בנוסף טענה האשה שהבעל הרבה לשתות משקאות חריפים והשתכר.

טענות הבעל (הנתבע)

הנתבע מכחיש לאורך כל הדרך את טענות האלימות של האשה.