דחיית תביעה לזכויות במקרקעין וסתירת המרשם ללא הסכם בכתב

לפני תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת, גרושתו, למתן פסק דין הצהרתי אשר קובע כי הינו הבעלים של שלושה רבעים מהזכויות בדירה שנרכשה לאחר שנפרדו, בה לא התגורר מעולם, הרשומה במלואה על שמה.

השאלה העומדת לפני לצורך הכרעה בתביעה היא האם עלה בידי התובע לסתור את הרישום ולהוכיח כי הרישום אינו משקף את מצב הזכויות האמיתי בנכס מבלי שנערך בינו ובין הנתבעת הסכם בכתב.

רקע עובדתי

1. התובע, שהינו ערבי נוצרי, והנתבעת, שהינה יהודיה, "חיו יחד כבעל ואישה ללא נישואין משנת 1974" (הסכם הפירוד מיום 2.3.81 נספח א' לתצהיר עדותו הראשית של התובע (ולהלן: "הסכם הפירוד").

    

2. כתוצאה מהקשר בין הצדדים נולדו להם שני ילדים משותפים, שניהם בגירים: א', יליד 26.1.75, ואל' יליד שנת 11.5.77 (ולהלן: "הילדים").

    

3. הצדדים נפרדו זמ"ז בשנת 1981. בהסכם הפירוד נקבע כי המשמורת על הילדים תהיה בידי הנתבעת. עוד נקבע כי הדירה המשותפת הרשומה על שם הנתבעת בלבד תמכר. הנתבעת תקבל סך של 6,000$ מתמורת המכירה והנתבע יקבל את היתרה. כן נקבע כי הנתבעת תשא בכל צורכי הילדים וכי התובע יהיה פטור ממזונותיהם (סעיף 6 להסכם). ביום 10.6.81 הורה כבוד השופט ביין מבית המשפט המחוזי על תיקון ההסכם באופן שהנתבעת תקבל סך של 60,000$ ולא 6,000$ כפי שנכתב בהסכם הפירוד בטעות.

    

4. הדירה המשותפת נמכרה, הנתבעת קיבלה סך של 60,000$ והתובע קיבל סך של 40,000$.