דחיית תביעה לביטול הסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה

בפניי תובענה לביטול הסכמת התובעים מיום 08.11.2010 בתמ"ש 44810/07, בה הסכימו התובעים לפצות את הנתבעים על מלוא יתרת שטח החלקה הידועה כחלקה -- בגוש --- ב--- (להלן: " הנחלה"), במקום על 2/3 ממנה.

הסכמת הצדדים קיבלה בו ביום תוקף של החלטה.

וזו לשון ההסכמה הנדונה:

" ב"כ הצדדים

לאחר שנאמרו הדברים, אנו מבקשים לנסח לפרוטוקול הסכמה כדלקמן:

התובעים יקבלו פיצוי על מלוא יתרת החלקה ולא 2/3 ממנה על פי צו הירושה, שווי הפיצוי יקבע על פי חוו"ד השמאי ולאחר שזה יוזמן לקבלת הבהרות ממנו. לאחר שמיעת השמאי כל אחד מהצדדים יהא רשאי לטעון טענותיו לעניין השווי שיש לשלם לתובעים וביהמ"ש יתן פס"ד

החלטה

מאשרת הסכמת הצדדים כמבוקש ונותנת לה תוקף של החלטה."

(עמוד 10 לפרוטוקול מיום 08.11.2010)

הצדדים מנהלים הליכים מזה זמן רב; כעולה בבירור מכתב התביעה שבפניי והדבר אף מהווה אחד הנימוקים לעתירת התובעים, התובעים עייפו לטענתם מלנהל הליכים משפטיים ארוכים ומתישים.

דומה כי על מיני אלו אמרה המשוררת לאה גולדברג:

" שארית החיים היא תבונה או סכלות ולך הברירה".

(מתוך "שארית החיים", לאה גולדברג 1971)

טענות התובעים

1.         א.         התובעת 1 והנתבעים הם אחים, בניהם של צ.ג ומ.ג ז"ל, שהיו

החוכרים לדורות של הנחלה ממנהל מקרקעי ישראל (להלן: " ההורים"); לאחר פטירת האב- נרשמו הזכויות בנחלה על שם צ.ג ז"ל.

ב.         בשנת 1973 לערך הסכימו התובעים לבנות בית לעצמם ליד בית ההורים בנחלה, בתנאי שיובטחו להם זכויות בלעדיות לגבי הבית והקרקע שעליו ייבנה;

בין הצדדים לבין ההורים נחתם הסכם ביום 28.07.1975 (נספח ג' לכתב התביעה; להלן :" ההסכם"), להלן עיקריו:

"2. ההורים (דהיינו ההורים המנוחים מ.ד) , י. וז. (הנתבעים דכאן מ.ד) מצהירים בזה כי ידוע להם שמשפחת ב. עומדת להקים על החלקה הנ"ל מכספיה ועל חשבונה בית שיבנה במקום המתואר בתסריט הרצ"ב כחלק בלתי נפרד מן ההסכם והם מסכימים לכך.