דחיית תביעה לביטול הסכם עקב טענות להפרתו

1.         התובע הגיש 5 תביעות נגד הנתבעת, כמצויין בכותר פסק הדין.

2.         בפסק הדין אדון תחילה בתמ"ש 8623-08-12, בתביעה לביטול הסכם, שנחתם בין הצדדים ביום 7.2.08 וקיבל תוקף פס"ד, (להלן:"ההסכם") והשלכות פס"ד על התביעות האחרות.

3.         הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1989 והתגרשו ביום 29.7.92. נישאו שוב ביום 28.6.95 והתגרשו בשנית ביום 9.2.06. מנישואיהם נולדו 4 ילדים. כיום, שני בגירים ו-2 קטינים.  הצדדים גרושים. הנתבעת מתגוררת, יחד עם 2 הקטינים שבמשמורתה, בדירה הרשומה  על שם התובע, ברחוב xxx (להלן: "הדירה"). התובע מתגורר עם ילד אחד, נכה 100%, שבמשמורתו, בבית אימו. התובע מבקש לבטל את ההסכם בו מוענקת זכות למגורים לנתבעת בדירה ולהורות על פינויה מהדירה. הנתבעת מתנגדת ומבקשת לדחות התביעות לאלתר.

התביעה לביטול הסכם

4.         התובע  מבקש לבטל את ההסכם, בטענות להפרתו ע"י הנתבעת. מבקש להשיב לו את הדירה, שרכש אותה טרם היכרותו עם התובעת והרשומה על שמו, כמצויין בנסח רישום מקרקעין. תובע לבטל במיוחד את סעיף 5 להסכם הקובע:

"מוסכם על הצדדים כי האישה תשאר בדירה בה מתגוררת ברחוב xxx , יחד עם שלושת הילדים עד הגיע הבן א.נ. יליד 2.10.00 לגיל 18."

5.         מבקש להורות על ביטול פסק הדין מיום 7.2.08, שנתן תוקף פס"ד להסכמות הצדדים, בכל הנוגע לשהות הנתבעת בדירה, בהתאם לסעיף 5 להסכם הנ"ל, בטענות של הפרות ההסכמות ע"י הנתבעת, בין היתר בגרימת נזקים לדירה (קידוח קירות, שבירת דלתות, חרסינה וברזים), והפרת חובת תום הלב, (סעיף 12 לחוק החוזים) והפרת  סעיף 2 לחו"ח (תרופות), התשל"א-1970 ובהתאם לסימן ב' לחוק.

6.         התובע מונה למעשה שלוש הפרות הסכם ע"י הנתבעת שבגינן יש לבטל את ההסכם:

            א.  אי תשלום חוב ארנונה ע"י הנתבעת.

            ב.  אי מחיקת חוב מזונות ע"י הנתבעת כנגד הסרת העיקולים.

            ג.  גרימת נזקים לדירה.

ראוי לציין כי בגין  שתי ההפרות הנטענות א' ו-ג', הגיש התובע תביעה ניפרדת נגד הנתבעת:

א. בגין אי תשלום ארנונה- הוגשה התביעה לצו עשה בתמ"ש 12220-10-11,לחיוב הנתבעת

    בחוב הארנונה.

             ב. בגין גרימת נזק לדירה- הוגשה תביעה לפינוי, בתמ"ש 12660-10-11, בגין נזק  שגרמה     הנתבעת לדירה ואי תשלום הוצאות הדירה.

טענות הנתבעת

תמ"ש 12260-10-11 -תביעה לפינויה מהדירה

7.         לטענתה, בהתאם להסכם ולפס"ד  מיום 7.2.08, רשאית להמשיך להתגורר בדירת הצדדים עד הגיע הבן א. יליד 2.10.00 לגיל 18. דהיינו עד ליום 1.10.18. המועד טרם הגיע. הנתבעת נסמכת על החלטת בית המשפט מיום 27.6.12, המציינת העדר עילה לפינוי. טענות התובע אינן מגובות במסמכים ואינן מהוות עילה לביטול הסכם, או פסק הדין שנתן תוקף להסכם. לפיכך לטענתה  יש לדחות התביעה.

תמ"ש 1220-10-11 - צו עשה - תשלום ארנונה