דחיית תביעה כספית בגין דמי הלוואה שניתנו לבנם וכלתם של התובעים

לפני תביעה כספית (תמ"ש 13169/04) שהגישו התובעים, הורי הנתבע 2 להלן "התובעים" כנגד הנתבעים בגין הלוואה שניתנה להם.

הנתבעת 1 הינה כלתם של תובעים להלן "הנתבעת".

הנתבעים בינם לבין עצמם מנהלים הליכים משפטיים במסגרת הליך גירושין.

הנתבע 1 הינו בנם של התובעים, להלן "הנתבע"

הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע.

טענות התובעים.

1.         ביום 20.12.92 ו/או בסמוך לכך הלוו התובעים לנתבעים סך של 100,000 ש"ח וערכו לצורך כך, "הסכם אישור התחייבות הנתבעים" בו פורטו חיובי הנתבעים לתובעים, להלן "הסכם ההלוואה" כלפי התובעים.

2.         התובעים טענו כי במשך השנים דרשו לא פעם ולא פעמיים את סכום ההלוואה, אולם הנתבעים טענו פעם אחר פעם כי אין ברשותם ו/או באפשרותם להחזיר להם את סכום הכסף וכי לכשירווח  להם יחזירו להם את סכום ההלוואה.

3.         הנתבעים לא החזירו לתובעים את סכום ההלוואה עפ"י הסכם ההלוואה, ותחת זאת הציגו בפניהם מצג שווא בדבר מצבם הכלכלי.

4.         בשל קרבת המשפחה, נאותו התובעים ליתן לנתבעים ארכות להחזרת ההלוואה.

5.         כספי ההלוואה מקורם בכספי הפרישה של התובע 1 ואמורים לשמש את התובעים בעת זקנתם.

6.         הנתבעים הציגו בפניהם מצג שווא בדבר מצבם הכלכלי, אולם לאחרונה ובסמוך למועד הגשת התביעה התברר כי לנתבעים סכומים נכבדים, ני"ע ונכסים פיננסים.

7.         לטענת התובעים, הנתבעים עומדים בפני גירושין וקיים חשש אמיתי לפיו הנתבעים יחלקו ביניהם את הרכוש המשותף ולא יעמדו בתשלום ההלוואה.

8.         לתובעים קמה עילה לקבלת סכום ההלוואה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.12.92 ובסה"כ 351,413 ש"ח.

            תביעה זו תעמוד אף אם יבקשו הנתבעים שלא להתגרש.

טענות הנתבעת.

9.         הנתבעת העלתה טענות מקדמיות לדחיית התביעה על הסף, ואף עשתה כן במסגרת בש"א 3826/06.

            מעיקרי טענות הסף, טענה הנתבעת להתיישנות התביעה,מניעות, חוסר תום לב שכן, הסכום שניתן לנתבעים ניתן כמתנה.

            כמו כן, טענה הנתבעת למחיקת התביעה בהעדר עילה, שכן הכספים שניתנו, ניתנו כמתנה ולא כהלוואה ומשכך אין מקום כיום לדון בתביעה.