דחיית עתירת הסנגוריה לגילוי ראיה חסויה בעניינו של נאשם בגרימת מוות בכוונה לנחשדבשיתוף פעולה עם השלטונות

מונחת בפניי עתירת הסנגוריה לגילוי ראיה חסויה.

נגד העותר הוגש ביום 14.8.05 כתב אישום המייחס לו עבירה של סיוע לגרימת מותו בכוונה של תושב מקומי שנחשד בשיתוף פעולה עם שלטונות.

במסגרת ניהול התיק, הוצאה ביום 30.8.07 תעודת חיסיון בנוגע לפרטים הבאים:

"1. שמם וכל פרט שיש בו כדי לגלות את זהותם של עובדי שירות הביטחון הכללי והעובדים מטעם שירות הביטחון הכללי.

2.    מקורות המידע, שיטות הפעולה, יכולות ואמצעים טכניים, נהלי עבודה ודרכי איסוף המידע בשירות הביטחון הכללי בדרך כלל, ולרבות כאלה הנוגעים לנאשם ולעדים המעידים בעניינו.

3.    תוכן המידע שהגיע לידי שירות הביטחון הכללי שיש בו כדי לחשוף את האמור לעיל, למעט מידע הנוגע להליכי החקירה ולהתנהגות החוקרים בחקירה שיש בו כדי להשליך על טענות פסול של הנאשם לגבי קבילות הודאותיו אם יהיו כאלה."

במסגרת עתירה זו, מבקשת הסנגורית כי אורה על גילוי הראיות החסויות ככל שאלה עשויות לתרום להגנה. בעניין זה, אף מעלה הסנגורית תמיהה באשר למועד המאוחר של הוצאת תעודת החיסיון, דבר אשר עשוי ללמד, לגרסתה, על הסתרה מכוונת של פרטים שאינם נוחים לתביעה. עם זאת, הסנגוריה אינה מבקשת גילוי מקורות המידע או תוכן המידע שיש בו כדי לחשוף שיתוף פעולה ודרכי איסוף.

מאידך גיסא, מסבירה התביעה הצבאית כי העיכוב בהוצאת התעודה נבע מסיבות טכניות בלבד ואין לייחס לו כל משמעות נסתרת. כן טוענת התביעה כי לאחר בדיקה מדוקדקת של החומר החסוי, אין בו דבר העשוי להועיל להגנה.

כאן המקום לציין כי התביעה העמידה לרשותי את מלוא המידע החסוי, בו עיינתי במעמד צד אחד, תוך שמיעת הסבריהם של נציגי שירות הביטחון הכללי. בעניין זה, אף ערכתי פרוטוקול, אשר הוריתי כי יישאר חסוי.

רבות נכתב אודות המסגרת הנורמטיבית ואודות השיקולים לגילוי ראיה חסויה. אסתפק, על כן, בהפניה לפסיקת בימ"ש זה בב"ש איו"ש 1649/05 ח'דר נ' התוב"ץ, ב"ש 3623/06 מסימי נ' התוב"ץ, ולב"ש 3696/07 אבו-חמד נ' התוב"ץ, בהן הרחבנו במקצת בעניינים אלה ככל שהם רלוונטיים לעתירה במסגרת הדין באזור.

אציין עוד כי בחנתי את המידע אשר נטען כי הוא חוסה תחת תעודת החיסיון בעיניים ביקורתיות בהתאם לעקרונות שהונחו בפסיקה הנ"ל.

עם תום בדיקתי, אין לי אלא לקבוע כי לא נמצא במידע דבר העשוי לסייע להגנה. מאידך, אין ספק כי גילוי הראיות עשוי להסב נזק של ממש לאינטרסים המוגנים במסגרת התעודה.

אכן, הנני סבור שראוי היה להוציא את תעודת החיסיון זמן רב טרם הוצאה בפועל. עם זאת, נחה דעתי כי מאחורי הוצאת התעודה באיחור כאמור לא עמדו שיקולים פסולים ואף לא היה בה כדי לפגוע בהגנת העותר.

לנוכח האמור, הנני דוחה את העתירה.

ניתנה היום, 22 ביולי 2008, י"ט בתמוז התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: ער התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: