דחיית ערר לשחרורו ממעצר של נאשם בניסיון לזריקת בקבוק תבערה

בתאריך 2.12.08, אגב בקשת התביעה למעצרו עד תום ההליכים של העורר, דחה ביהמ"ש את הבקשה ותחת זאת הורה על שחרורו של העורר, תוך הפקדת ערבות כספית בסך 12 אלף שקלים וחובת התייצבות בתחנת המשטרה הקרובה.

בנסיבות אלו, מכוונת הסנגוריה את עררה זה כנגד ההחלטה דלעיל. לטענתה אין יכולותיו הפיננסיות של העורר מאפשרים את שחרורו בפועל ולפיכך, עותרת הסנגוריה להמיר את סכום הערובה הכספית, בתנאים אחרים או בהפחתת הסכום באופן משמעותי.

כאמור, נעצר העורר בתאריך 20.11.08 וכבר ביום 2.12.08 הוגש נגדו כתב אישום. ביהמ"ש אומנם החליט לשחרר את העורר, אולם כבר באותה שעה אפשר ביהמ"ש את עיכוב ביצוע החלטתו ב-72 שעות לצורך הגשת ערר. בנסיבות אלו, הגישה התביעה הצבאית הודעת ערר ובקשה למעצר בצידה, אולם בתאריך 7.12.08 ביקשה את מחיקת הערר מטעמים שנומקו בבקשה. למחרת היום ומשבוטל הערר הניחה הסנגוריה את עררה זה וביקשה את התערבותה של ערכאת הערעורים.

הסוגיה שהניחה הסנגוריה לפתחה של ערכאה זו, אינה חדשה וכבר דשו בה לפניי ולפנים. מצד אחד, המשמעות הישירה לקביעת ערבויות כספיות בסכומים גבוהים מיכולתו של נאשם, מביאות לכדי כך כי הנאשם ימשיך ויישאר במעצר לתקופה בלתי מוגבלת. אולם מאידך והגם כי הנאשם לא תמיד יכול לעמוד בתנאי השחרור שקובע ביהמ"ש, לא יעלה על הדעת, כי ביהמ"ש יבוא להקל בתנאים שקבע, על חשבון השגת תכלית המעצר, בחלופה אחרת אשר יכול ותניעה את הנאשם לוותר על הפיקדון על מנת לזכות בחופש ולהימלט אגב כך מאימת הדין.

ב- בש"פ 2413/96 צייף נ. מדינת ישראל קבע ביהמ"ש כדלהלן:

"אכן, משסבר בית משפט כי ניתן לשחרר נאשם בערובה, ראוי הוא כי יקבע תנאים אשר הנאשם יכול לעמוד בהם. אולם עם זאת על בית המשפט לבחון היטב כי תנאים אלה יבטיחו את השגות תכלית המעצר. התנאי המתייחס להפקדת סכום כסף במזומן מיועד בדרך כלל ובעיקר להבטיח מפני המלטות מן הדין. הסכום שנקבע לשם הבטחה מפני סיכון זה, צריך שיעמוד ביחס ליכולתו של הנאשם, אך שלא יהיה בו משום פיתוי לוותר על הפקדון ולהמלט מן הדין."

הגם שנקבע, כי על ביהמ"ש להתחשב בקביעת תנאי שחרור אשר הנאשם יכול לעמוד בהם, ביקש ביהמ"ש לדייק כי אין מדובר ביכולתו הכלכלית של הנאשם בלבד, אלא, באיזון בין יכולת זו לבין הסכנה הצפויה משחרורו של הנאשם. כך קבע ביהמ"ש ב- בש"פ 6591/97 וזאנה נ. מדינת ישראל:

"אין אני מקבל את הטענה שסכום הערובה צריך לשקף את היכולת הכלכלית של הנאשם ולא מעבר לכך. שהרי המסקנה המתבקשת מטענה זאת היא כי נאשם חסר כל צריך להשתחרר בלא כל ערובה כספית, אף אם יהיה בכך כדי לסכן את שלום הציבור. לכן יש לומר כי סכום הערובה צריך לאזן כראוי בין היכולת הכלכלית של הנאשם לבין הסכנה הצפוייה משחרור הנאשם. האיזון מתבטא, בין היתר, בסכום הערובה."

אשר לענייננו שלנו, העורר עומד לדין בחשד כי היה מעורב בשנת 2005 בעבירת ניסיון לזריקת בקבוק תבערה ואילו בשנת 2006 שוב עירב עצמו לכאורה בהשלכת בקת"ב  לעבר ג'יפ צבאי. מאז, במהלך שנת 2006, 2007 ו-2008 היה מעורב העורר במספר ארועים שעניינם יידוי אבנים לעבר ג'יפים צבאיים. ביהמ"ש קבע בהחלטתו כי "המצב הראייתי הינו רעוע ביותר" ולפיכך באיזון המתבקשבין כל האינטרסים בא לשחרר את העורר בערובה.

אומנם קבע ביהמ"ש, כי "המצב הראייתי הינו רעוע ביותר" יחד עם זאת, בשולי החלטתו ציין ביהמ"ש גם "אני מוצא כי לא קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים." לפיכך, טענה הסנגוריה כי משלא נוכח ביהמ"ש בקיומה של תשתית ראייתית לכאורית המספיקה לטענת הסנגוריה למעצר אזי אין כל יסוד להחלטה להגביל את חירותו של העורר בחלופת מעצר. בנסיבות אלו, משאין העורר מסוכן ומשאין יסוד סביר לחשש כי הוא ימלט מן הדין ויכשיל את הליך המשפטי, ממילא אין קביעת ביהמ"ש בדבר קיומה של עילת מעצר יכולה לעמוד.

בהקשר זה, סבורני כי כבר בפתח הדברים יש לדחות טענה זו. אומנם, הגם שלא קיימת הלכה מפורשת בנושא, נוהגים בתי המשפט להשית ערובה, גם כשאין ראיות לכאורה להוכחת האשמה. להבדיל ממעצר, אשר מחייב תשתית ראייתית לכאורית הרי שלצורך השחרור דיי בסף ראייתי מינימאלי אשר יצביע על עדות דלה ובסיסית. יחד עם זאת, בנסיבות הקיימות, חזקה על ביהמ"ש כי יביא את עוצמתה של התשתית הראייתית הקיימת במסגרת האיזון שהוא עושה בקביעת הערובה הכספית לצורך שחרורו של העורר.

במהלך הדיון צמצמו הצדדים במידה ניכרת את יריעת המחלוקת שביניהם, זו הודיעה כי העורר יוכל לעמוד בערובה כספית של 5,000 ש"ח ואילו זו הודיעה כי סך של 7,000 ש"ח אכן יבטא כהלכה את האיזון הנדרש. אכן, ומשעמדתי על כל הנסיבות שנקשרו לתיק זה ולנוכח טיבו של הסיכון אשר הקים מלכתחילה את עילת המעצר נגד העורר, נראה לי כי בכל הנוגע לתנאים הכספיים אשר יבטיחו את התייצבותו למשפט ניתן יהיה להסתפק בהפקדת ערבות כספית של 5,000 ש"ח.

לנוכח כל האמור, בכפוף לשינוי סכום הערובה במזומן והעמדתו על סך של 5,000 ש"ח אינני מתערב בשאר תנאי השחרור שנקבעו ע"י בימ"ש קמא.

ניתנה היום, 14 בדצמבר 2008, י"ז בכסלו התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: עא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: