דחיית ערעורו של ראאד מחאג'נה והערעור שכנגד בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו

1. לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד"ר אוהד גורדון) שניתן בת.פ. 45884-05-11. בהכרעת הדין מיום 10.4.14 הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום – עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1975 (להלן: "חוק העונשין"). בגזר הדין מיום 19.5.14 הוטל על הנאשם קנס בסך 9,000 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו, וכן הוארך עונש מאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו. הנאשם מערער על הכרעת הדין ולחלופין הוא מערער על גזר הדין (עפ"ג 53885-06-14). מנגד, המאשימה מערערת על קולת העונש שלטענתה הוטל על הנאשם (עפ"ג 2928-07-14). הדיון בשני הערעורים התקיים במאוחד. למען הנוחות יכונו הצדדים בערעורים שלפנינו באופן בו כונו בבית משפט השלום, היינו "המאשימה" ו-"הנאשם".

2. נדון תחילה בערעור הנאשם על הכרעת הדין, ולאחר מכן נדון בערעורי הצדדים על גזר הדין.

ערעור הנאשם על הכרעת הדין

3. ביום 17.4.11 הגיע הנאשם מירדן עם אשתו והשניים ביקשו להיכנס לישראל דרך מעבר הגבול הנמצא באזור גשר אלנבי. אנשי משטרה ושב"כ שהיו במעבר הגבול ביקשו לערוך חיפוש על הנאשם ועל אשתו, תוך שהובהר לנאשם ולאשתו כי החיפוש על אשת הנאשם ייערך על ידי אישה. הנאשם שיתף פעולה בכל הנוגע לעריכת חיפוש בו (מעל לבגדים) ובמזוודתו, ואולם הוא התנגד לכך שייערך חיפוש באשתו, בטענה כי הדבר מנוגד לדתו ופוגע בכבודו ובכבוד אשתו. בשל הפעולות שנעשו על ידי הנאשם כדי להפריע לחיפוש, כפי שהדברים יתוארו בהמשך, הועמד הנאשם לדין, ובסופו של יום הורשע, בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

4. בית משפט השלום קבע בהכרעת דינו, כי הנאשם ביקש לסכל את החיפוש באשתו, וכי המעשים שעשה מקיימים את היסוד העובדתי ואת היסוד הנפשי של העבירה שיוחסה לו. וכך נכתב בסעיף 35 להכרעת הדין:

"... הנאשם ביקש לסכל את החיפוש ברעייתו בשל הפגיעה לשיטתו בכבודו. זאת ניסה שוב ושוב, במעשים בתוך חדר הבידוק ולאחר שהוצא ממנו. מעשיו כללו תחילה ויכוחים, התנגדות "פאסיבית" שבחציצה בין השוטרים לבין רעייתו, והוראה לרעייתו להתנגד לחיפוש. בהמשך הסלימו מעשיו לכדי הפעלת כוח, עת בעט בדלת כששוטרים אוחזים בו ובהמשך בניסיון לדחוק את השוטרים לאחור ובשימוש בלשון בוטה ומתריסה כלפיהם. התנהלות זו, שיש לראותה כמכלול אחד, ממלאת אחר יסודות העבירה במישור העובדתי והנפשי.

זאת ועוד, הגם שהדבר לא נדרש שכן לא מדובר בעבירת תוצאה, אין ספק כי נגרמה הפרעה לפעולת החיפוש. זו בוצעה רק לאחר הוצאת הנאשם בכוח מחדר הבידוק והצבת שוטרים לידו, אשר בעימות מתמשך עמו שכלל גם מגע פיזי, ממנו לסכל את החיפוש."

5. חלק ניכר מהכרעת הדין הוקדש לטענת הנאשם כי עומד לו הסייג של "טעות במצב דברים" הקבוע בסעיף 34יח(א) לחוק העונשין. הנאשם טען בבית משפט קמא, כי מכוחו של סייג זה יש לבחון את התנהגותו ומעשיו על רקע סברתו המוטעית כי כוונת המחפשים הייתה לערוך באשתו חיפוש תוך הסרת בגדיה, למרות שכיום אין חולק על כך שלא זאת הייתה כוונתם, ובפועל החיפוש שנעשה באישה לא כלל הסרת בגדים, למעט החג'אב. בית המשפט קבע שניתן לקבל את טענת הנאשם כי הוא סבר בטעות שהכוונה הייתה לערוך באשתו חיפוש תוך הסרת בגדיה, והוא גם היה מוכן לקבל את הטענה שהטעות של הנאשם הייתה טעות כנה, הגם שבית המשפט הביע דעתו כי ייתכן שטעות זו לא הייתה סבירה, וכי ייתכן שאדם אחר במקומו של הנאשם היה מברר את הדברים (סעיף 32 להכרעת הדין). בית המשפט ציין, כי מה שקובע לעניין הסייג לו טען הנאשם הוא כנות הטעות ולא סבירותה, ועל כן קבע, כי "בנסיבות הספציפיות שתוארו לעיל, לרבות מאפייני אישיותו והלהט בו היה שרוי אותה עת סבורני כי הנאשם שגה בכנות להאמין כי רעייתו נדרשה לחיפוש הכולל הסרת בגדים" (סעיף 32 להכרעת הדין).

6. בסיומו של דיון שבית משפט קמא ערך בהכרעת הדין, במהלכו ניתח את הראיות והעדויות שהובאו לפניו, ואשר כללו סרטון שתיעד חלק מהאירוע, סיכם בית המשפט את הממצאים העובדתיים אליהם הגיע באופן הבא (סעיף 30 להכרעת הדין):