דחיית ערעורו על חומרת העונש של של עובד זר שהיכה קשיש חסר ישע בו טיפל

השופט ר. שפירא [אב"ד]:

בפנינו ערעור על חומרת העונש שגזר בית משפט השלום בחיפה, כב' השופט ע. קוטון, בת"פ 14765-08-09.

המערער, עובד זר אזרח הודו המועסק בישראל במטפל בקשישים המוגדרים כסעודיים. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפת חסר ישע, עבירה לפי סעיף 368ב'(א) לחוק העונשין. על פי העובדות בהן הודה הוא תקף קשיש יליד 1938 אשר המערער הועסק כמטפל בו וגרם לו לחבלות גוף. בית משפט קמא גזר עליו עונש של 20 חודשי מאסר, מהם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל וניתרה כעונש מותנה. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש בלבד.

המערער טוען כי יש להביא בחשבון כי מדובר באירוע חד פעמי שאירע, ככל הנראה, לאחר ששתה אלכוהול שהשפיע על התנהגותו (הגם שלא באופן המקנה לו הגנה בהתאם להוראות חוק העונשין). עוד מציין הוא כי עד לאותו אירוע טיפל במסירות בקשיש נפגע העבירה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בעדות ביתו של הקשיש שהעידה לזכותו של המערער. בנוסף מציין ב"כ המערער כי לאדם זר השוהה בארץ עונש המאסר קשה שבעתיים ובנסיבות אלו יש מקום לקצר את תקופת המאסר ולהורות שעם שחרורו יגורש המערער מישראל.  

המאשימה מבקשת כי לא נתערב בגזר הדין ועותרת לדחות את הערעור.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים החלטנו לדחות את הערעור. אין לנו אלא להצטרף לדברים שנכתבו ע"י בית משפט קמא ולנימוקיו.

המערער הורשע בתקיפת קשיש חסר ישע אשר הוא היה המטפל האחראי לדאוג לו לצרכיו. מדובר בעבירה חמורה אשר ראוי לגזור בגינה עונשי מאסר ממושכים בהרבה מזה שנגזר על המערער. על בתי המשפט להבהיר לכל נאשם ובמיוחד לכל מי שמטפל בקשישים כי פגיעה בקשישים חסרי ישע תגרור ענישה חמורה שתכלול תקופות מאסר ממושכות. זאת כדי להרתיע מביצוע עבירות אלו, עבירות שקשה לאתרן עקב קשיי הקשישים הסעודיים להתלונן ולהביא את סבלם לידיעת גורמי אכיפת החוק. 

בית משפט קמא התחשב בכל אותם נתונים שיש להביא לזכותו של המערער, לרבות היותו אדם זר בישראל, מסירותו בטיפול בקשיש עד לאירוע נשוא כתב האישום והודאתו בפתח משפטו. העונש שנגזר על המערער, כתוצאה מכל אותם נתונים ייחודיים, קל ביותר בהתייחס למדיניות הענישה הראויה. אין מקום להקל בעונש עוד מעבר להקלה שהמערער זכה בה בבית משפט קמא. 

כב' השופט ע' גרשון:

אני מסכים.

כב' השופט א' קיסרי:

אני מסכים.

אשר על כן ובסיכומו של דבר לא מצאנו כל מקום להקל עוד בעונשו של המערער ואנו מורים על דחיית הערעור, כאמור בפסק דינו של האב"ד.