דחיית ערעור של אדם שניסה למכור הרואין במהלך דיון משפטי

1.         מונחים בפנינו שני ערעורים שאוחדו על חומרת העונש. לאחר שמיעת ראיות הורשעו שני המערערים בביצוע עבירות סמים. מערער 1 נדון למאסר בפועל לתקופה של 28 חודש, ומערער 2 נדון לעונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודש. כן נגזרו על שניהם עונשי מאסר על תנאי לבל יעברו עבירת סם המסווגת כפשע או כעוון.

            עפ"י הכרעת הדין, במהלך דיון בבית משפט השלום באשקלון ניסה המערער 1 לספק סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 3 גר' למערער 2, שהיה עצור אותה עת. בזכות ערנות שני שוטרים שנכחו בבית המשפט העבירה המושלמת לא יצאה אל הפועל. כמו כן הורשע המערער 2 בניסיון להחזיק סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

2.         לדעת סניגורו של המערער 1 בהתחשב בכך שמדובר במקרה יחיד ובסם מהכמות והסוג שפורטו, העונש שנגזר על מרשו הינו מופרז לחומרה. סניגורו של המערער 2 הצטרף לגישה האמורה והוסיף כי מצב בו אדם מגיע לבית המשפט ומעביר סם לעצור, יש להחמיר יותר עם הראשון המתהלך חופשי מאשר עם העצור המקבל את הסם. עפ"י קו זה הפער בענישה בין המערערים, העומד על ארבעה חודשי מאסר בפועל, מצומצם מדי. עוד טען סנגורו של מערער 2 שמרשו לא ידע מהי כמות הסם שאמור היה לקבל. שני הסנגורים הדגישו שהעבירה לא הושלמה.

3. הספקת סם מסוכן הינה עבירה חמורה, יהא המקום בו היא נעברת אשר יהא. עם זאת, מיקום העבירה עלול להוסיף נדבך נוסף של חומרה. לדוגמא, החדרת סם לבתי ספר או לבתי סוהר. דוגמא נוספת הינה הספקת סם בין כתלי בית המשפט. החומרה במקרה כאמור נובעת מהפגיעה במעמדו של בית המשפט, הן כסמל והן ברמה המעשית של עיסוק בעשיית משפט. מעשה כאמור מלמד על תעוזת העושה ומכאן הצדקה נוספת להחמיר עמו.

            זאת ועוד, מערער 1 צבר 14 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים. בחודש מרץ 2002 נדון לשש שנות מאסר בפועל בגין מעשה סדום בכוח ואיומים בתקיפה הגורמת לחבלה ממשית. מערער 2 הינו בעל 21 הרשעות קודמות בעבירות רכוש וסמים. באשר לנסיבות המקרה אין לקבל את הטענה שיש להעניק משקל לאי השלמת העבירה מאחר והתכנית יצאה לפועל ונקטעה בדקה ה-90 בשל זריזות השוטרים שנכחו במקום - רפ"ק טל שוהם המשמשת בתפקיד ראש שלוחת תביעות אשקלון ופקד יריב יקותיאלי, תובע בשלוחה.

            באשר לאורך תקופת המאסר יודגש שבית משפט קמא כתב פסק דין מנומק ומשכנע. אף אם נכונה טענת סנגורו של מערער 1, לפיה העונש שנגזר בתיק זה חמור יותר מ'המקובל', תשובתנו היא שבנסיבות העושה והמעשה, התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא ראויה. באשר להסתייגותו של ב"כ מערער 2 לפיה מרשו לא היה מודע לכמות הסם הרי שהערעור מטעמו מופנה נגד גזר הדין ובכל מקרה מסקנת בית משפט קמא מבוססת כדבעי.

            התובע טען שהעבירה הנדונה דורשת תכנון והואיל ובשל חסר בעובדות שנתגלו, לא ניתן לדעת מי מבין שני המערערים היה הוגה רעיון ביצוע העבירה - אין מקום להחמיר יותר עם מי מהמערערים. אם בכל זאת בית משפט קמא החמיר יותר עם מערער 1 התוצאה, לדעת התובע, נובעת מעברו הפלילי הכבד יותר מעבר שותפו. דעה זו מקובלת עלי באופן חלקי בלבד. סבורני שבהעדר תשתית עובדתית אחרת יש מקום להחמיר יותר עם מספק הסם שבא מבחוץ מהעצור האמור לקבל את הסם. הראשון הוא הגורם אשר מכניס את הסם לזירה. לנוכח זאת, ולנוכח עמדת התביעה לפיה עברו של מערער 1 מצדיק החמרה איתו לעומת מערער 2, הייתי מציע לקבל את הערעור לגבי מערער 2 באופן שייגזר עליו עונש מאסר בפועל של 20 חודש במקום 24 חודש. מסכים אני עם הוראת בית משפט קמא לפיה העונש שנגזר על מערער 2 ירוצה במצטבר לעונש מאסר אחר, שכן אחרת התוצאה תהא מלאכותית. על אסירים ועצורים לדעת שביצוע עבירות סמים בשעה שהם מצויים מאחורי סורג ובריח יגבה מחיר אמיתי וככלל בית המשפט לא יבוא לקראתם ע"י הטלת עונשי מאסר חופפים זה לזה, כאילו אסיר או עצור זכאי "לקבל הנחה".

4.         סוף דבר, הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור לגבי מערער 1 ולקבלו לגבי מערער 2 באופן שירצה עונש מאסר בפועל של 21 חודש ולא 24 חודש. פרט לכך גזר הדין יישאר על כנו.

ניתן היום יב' בתמוז, תשס"ח (15 ביולי 2008) במעמד הצדדים.