דחיית ערעור כנגד חומרת העונש בעבירה של העדר מן השירות שלא ברשות

סמ"ר ליאור עטון, המערער, הורשע על-פי הודאתו בבית-הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הדרום בהיעדרות בת 547 ימים משמ"פ. היעדרותו החלה באי-התייצבות לשמ"פ בן 25 ימים שאליו נקרא החל ביום 19/2/2007 והסתיימה במעצרו ביום 19/8/2008.

נגזרו לו בגין עברה זו 28 ימי מאסר לריצוי בפועל וכן 60 ימי מאסר על תנאי. נגזר לו אף עונש של הורדה לדרגת טוראי.

בית-הדין קמא הנכבד ציין בגזר-דינו, כי המערער שירת שירות צבאי סדיר מלא ותקין כמפקד בחיל התותחנים ואף ביצע 4 ימי שמ"פ בשנת 2006.

בית-הדין קמא ציין, כי המערער לומד בישיבה מזה שלוש שנים וכי בעדותו של המערער ובמסמכים שהוגשו לו נטען כי "מתוך הזנחה" לא הוגשה בקשה לטפל בצו אשר קרא למערער לשירות המילואים, שממנו נעדר. עוד עולה מגזר-הדין, כי מפקד האגד שאליו משתייך המערער שוחח עמו והמליץ לו להסגיר עצמו, ואף הבהיר לו כיצד עליו לנהוג בעניין. המערער הבטיח למפקד לשוחח עם קצינת השלישות, אך לא עשה כן, ואף לא יצר קשר עם מפקדו. לפני בית-הדין קמא הסביר המערער כי סבר בטעות כי דרך הטיפול הנכונה היא באמצעות גורמי הישיבה.

בערעורו, טוען בא-כוחו המלומד של המערער, כי לאור אורח-החיים האדוק שאותו סיגל לעצמו המערער ניתן להניח בהסתברות גבוהה, כי אילו הסדיר מעמדו, היה משוחרר מחובת שירות המילואים. אי-ההתייצבות נבעה מהזנחה וחוסר מודעות להליך התקין ולא מזלזול, ולפיכך אין הצדקה להחמיר עם המערער. עוד הוסיף וטען הסנגור, כי יש לזקוף לזכות המערער את תרומתו הממשית לצה"ל בשירותו הסדיר בתפקיד קרבי ופיקודי.

הסנגור הדגיש שזו למערער הסתבכות ראשונה מול רשויות הצבא והחוק ולפיכך, ראוי שעיקר הדגש הענישתי יופנה לעונש המאסר המותנה הצופה פני עתיד.

הסנגור ציין גם, כי עניין לנו בהיעדרות אשר תקופתה הכוללת קצרה ביחס להיעדרויות אחרות משמ"פ וכי המערער צפוי להיות מוכתם ברישום פלילי בעקבות הרשעתו בביצועה. גם בשלילת דרגותיו של המערער רואה הסנגור המלומד בגדר מרכיב ענישה ממשי עת היא מבוצעת כלפי מפקד, אשר זכה בדרגותיו במסלול לחימה.

הסנגור אף הפנה לכך, שהמערער סובל בכליאתו במתקן הכליאה לנוכח אי-הקפדה דתית מספקת במקום ולנוכח היעדר יישוב הדעת המספיק לצורך לימוד תורה, הנובע מכך. במהלך הדיון לפנינו, התקשה הסנגור להצביע על הוראת דין, המבטיחה ביטול שירות מילואים פעיל או דחייתו לנוכח לימודים במסגרת ישיבה. עם זאת, הדגיש הסנגור, כי בודדים בלבד מחבריו של המערער לספסל הלימודים ביצעו שירות סדיר וכי איש מהם אינו מבצע שירות מילואים. עוד ציין הסנגור, כי כבר במסגרת שמ"פ קודם, שאותו ביצע המערער בתחילת תהליך חזרתו בתשובה, הבין כי המסגרת הצבאית שבה שובץ איננה מתאימה לאורח חייו. הסנגור אף ציין, כי לנוכח הורדתו של המערער מכל דרגה, נכון היה זה להקל ברכיב הענישה שעניינו מאסר בפועל כדי ליצור תמהיל ענישה ראוי.

התביעה הצבאית התנגדה בתוקף לקבלת הערעור. התובעת המלומדת, סרן עדי ליבוביץ', ציינה כי עניין לנו במי שעשה דין לעצמו ולא התייצב לשמ"פ למרות שהיה ער לזימונו אליו. לבסוף, לאחר למעלה משנה וחצי נעצר על ידי רשויות הצבא ואף לא טרח להסגיר עצמו. התובעת ציינה כי מעמדו של המערער כמפקד בחיל התותחנים מציג באור חמור עוד יותר את המעשים ופניותיו אליו מצדו של מפקד האגד, פניות אשר לא הביאו להתייצבות לשירות, מוסיפות נופך של חומרה אף הן. התובעת הצביעה גם על כך, שלא היה בנמצא טעם ממשי לאי ההתייצבות למעט תחושות פנימיות של המערער, שלפיהן עניין פיטורו מחובת התייצבות יוסדר על-ידי המופקדים על ענייניו בישיבה.

נקודת המוצא, עת באים לגזור עונש בגין היעדרות משירות מילואים פעיל היא הערך של חלוקת נטל שירות המילואים באופן שוויוני, ככל הניתן, בין כלל החייבים בשירות. כפי שנקבע בפסיקת בית-דין זה (ע/85/03 התצר נ' טור' פאדל (2003); ע/92/04 סמל אייל נ' התובע הצבאי הראשי (2004)), העובדה שתופעה זו הגיעה לממדים מדאיגים מחייבת הטלת מאסר בפועל לתקופה הולמת. המערער שלפנינו היה מודע לחובת השירות; נעשתה אליו פנייה מצד מפקד אגד התותחנים שאליו הוא משתייך שיסדיר ענייניו; הדבר לא הביאו לפעול כך, עד אשר הוא נעצר. אין בנמצא נסיבות אובייקטיביות אמיתיות, אשר מנעו התייצבותו, בווודאי שלא היו כאלו אשר מנעו ממנו לפנות אל מפקדיו ולבקש ביטול השמ"פ. בנסיבות שכאלו, מעשיו של המערער הם בגדר עשיית דין עצמית, פשוטה כמשמעה. טענתו של המערער, כי האמין שרב הישיבה מטפל בעניינו והסדירו נסתרת, לכאורה, במכתבו של ראש הישיבה, הרב רחלזון המצוי בתיק (ס/2): ממכתב זה עולה, כי המערער פנה על מנת לטפל בצו המילואים שלו על ידי פנייה לולת"ם מספר שבועות לפני מעצרו. אכן, גם אילו פנה המערער אל רבו במועד, כל עוד לא אושרה בקשתו על ידי הגורמים המוסמכים, מובן, כי צו המילואים עודו בתוקף וכי חובת ההתייצבות בעינה עומדת.

מובן, כי יש לזקוף לזכות המערער את שירותו הסדיר התקין והתורם כלוחם, ואת העובדה כי ביצע שמ"פ אחד טרם היעדרותו.

אכן, העונש, אשר הוטל על ידי הערכאה קמא איננו קל בהתחשב בחומרת העברה, שבה הורשע המערער ולנוכח מכלול נסיבות ביצועה.

דא עקא, שהוא איננו חמור במידה, המצדיקה התערבות בו על ידי ערכאת הערעור, שכן הוא מצוי, לטעמנו, בתוככי מתחם הסבירות, ומתחם שיקול-הדעת הנתון בידי בית-הדין המחוזי.

הורדת המערער מכל דרגה התחייבה מאופי העברה ומנסיבות ביצועה. אין בה, אפוא, בהטלת עונש ההורדה בדרגה כדי להצדיק הקלה במאסר לריצוי בפועל. לבנו למערער, על קשייו בריצוי עונשו במתקן הכליאה בחודש אלול, הוא חודש הסליחות. יש לקוות שמפקד בסיס הכליאה יעשה כל שנדרש על מנת לאפשר למערער לקיים מצוות הדת קלה כחמורה בתקופת כליאתו.

הערעור נדחה, אפוא.

ניתן והודע היום, ג' באלול התשס"ח, 3 בספטמבר 2008, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

         ______________        ______________        ______________

              המשנה לנשיא                         שופט                                 שופט

חתימת המגיה: _________________                      העתק נאמן למקור