דחיית ערעור התביעה להאריך מעצרו של מואשם בתקיפה

1. למשיב מיוחסת עבירת אלימות קשה. כנטען, תקף המשיב את המתלונן ליד מחנה יחידתם של השניים, בשל סכסוך קודם ביניהם. אין חולק כי המשיב הכה את המתלונן באגרוף, בלסתו של המתלונן ושבר אותה. המתלונן אושפז ונזקק להמשך טיפול. לגרסת המתלונן וחברו שהיה לידו, המשיב הוא שתקף את המתלונן. חברו של המתלונן מוסיף כי גם לאחר האגרוף בלסת המשיך המשיב והכה את המתלונן באגרופים. לגרסת המשיב הוא פגש בים בחבר והם החליטו לגשת למתלונן ולהסדיר איתו את הסכסוך, שלא באלימות. כשפגשו במתלונן השמיע זה דברי איום ועשה תנועה של תקיפה והמשיב, מעשה הגנה עצמית, הכהו באגרוף. חברו של המשיב, שהיה עד לאירוע, לא נחקר. בבית הדין קמא התבקשה הארכת המעצר לשם חקירתו. תחילה הוארך המעצר והעד לא נחקר. אתמול התבקשה הארכת מעצר נוספת, בת יום, כדי לחקור את העד. השופט הנכבד קמא לא נעתר לבקשה ולא נעתר גם לבקשה לעכב את שחרורו של המשיב לשם דיון בערעור.

2. התביעה ערערה על החלטת בית הדין קמא. נימוקי הערעור הועברו למזכירות בית הדין לערעורים בשעות הצהריים היום. הצדדים הגיעו לבית הדין מאוחר יותר. בסופו של דבר במהלכו של הדיון בפניי הסתיים פרק הזמן שלגביו התבקש המעצר, לפי בקשתה של התביעה בבית הדין קמא.

3. התביעה הסכימה כי במצב דברים זה אין ניתן לבקש בהליך של ערעור תקופת מעצר נוספת. עם זאת עמדה התביעה על כך כי תינתן החלטה בערעור, אפילו אין לה משמעות מעשית, שכן, להשקפתה, ישנן כאן עילות מעצר מובהקות. התביעה הודיעה כי נוכח השתלשלות העניינים בתיק, בדעתה להגיש עוד היום כתב אישום בבית הדין קמא.

4. בחינת חומר הראיות שנאסף, באספקלריה של הליך מעצר בטרם הגשת כתב אישום, מעלה כי הוא מעלה חשד סביר כי המשיב עבר את העבירה המיוחסת לו- כעולה מעדות המתלונן וחברו. אף גרסת המשיב עצמו מעלה כי הוא שיזם לכתחילה את המפגש עם המתלונן באותו יום, על רקע הסכסוך ביניהם. הצורך לחקור את חברו של המשיב, שהוא עד ראיה לאירוע ויכול לשפוך אור על העניינים שבמחלוקת, מובן וברור. אף זאת ברור - כי גורמי החקירה לא פעלו באופן יעיל בעניין. נסיבות האירוע מלמדות כי "קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור...", כלשונו של סעיף 13(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 - המדובר, לכאורה, באלימות יזומה וחמורה, שתוצאותיה קשות. בהיבט זה, התוצאה לפיה משוחרר המשיב כליל מן המעצר, אף לא לחלופה, חוטאת לאינטרס הציבורי.

5. טוב הייתה עושה התביעה אם הייתה מכלכלת את בקשות המעצר שלה, בשים לב להתנהלות החקירה ולהערותיו של בית הדין קמא. ייתכן כי לא הייתה נדחקת אז לקרן זווית - בקשתה למעצר לא נענתה, הענות לבקשתה לעיכוב הביצוע הייתה מביאה למעשה לכך שהחלטת השחרור של בית הדין קמא הייתה מתרוקנת מתוכן, והליכי הערעור הפכו להיות לא מעשיים.

6. הדברים יפים, כאמור, להליך מעצר שלפני הגשת כתב אישום. אם יוגש כאן כתב אישום ויתבקש מעצר, יבחנו הדברים כנדרש אז - קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האשמות, קיומן של עילות מעצר ואפשרות הסתפקות בחלופה.

7. הערעור גופו, כעולה מן האמור לעיל, נדחה.

ניתנה היום, כ"ו באב התשס"ח, 27 באוגוסט 2008, בלשכה. המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

חתימת המגיה: _________________                      העתק נאמן למקור
                                                                                             רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                       ק' בית הדין