דחיית ערעור התביעה הצבאית על קולת העונש בעבירה של הצגת תעודת זהות מזויפת במחסום

בתאריך 13.5.08 ביקש המשיב לעבור במחסום אל-זעים ולהיכנס לישראל. לאחר שהתבקש ע"י נציג משטרת ישראל להזדהות, הציג המשיב בפניו תעודת זהות. אולם תעודת הזהות לא הייתה שייכת למשיב אלא ע"ש אדם אחר, והתברר כי המשיב רכש אותה תמורת 3,000 ש"ח כדי שזו תשמש בידו כתיעוד מתאים במעבר המחסום.

משנעצר והוגש נגדו כתב אישום, הודה המשיב בהזדמנות הראשונה וביקש לסיים את עניינו לאלתר. בנסיבות אלו, גזר ביהמ"ש את עונשו לכדי 61 יום כמאסר בפועל ושישה חודשים על תנאי.

אשר על כן, ערעור זה מכוון כנגד קולת העונש אשר ראה בימ"ש קמא לגזור למשיב.

כבר בראשית הדברים מצאתי להדגיש כי אין העונש שהוטל על המשיב בערכאה קמא, עולה בקנה אחד עם רמת הענישה הראויה בסוג זה של עבירות. רמת הענישה גבוהה דרך כלל הרבה יותר מאותה מידה עונשית שנגזרה למשיב, ועל כן, התקבלה עתירת התביעה בהבנה מסוימת אף אצל הסנגוריה. אולם, לאחר שעמדתי על הנטען מכאן ומכאן, ובמיוחד לאחר שבחנתי בקפידה את הנסיבות שנקשרו למעשיו של המשיב והנסיבות שנקשרו לעניינו המשפחתי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

לא יכולה להיות כל מחלוקת, כי כב' השופט רס"ן אמיר דהאן, לא הקל על עצמו כלל ועיקר. התרשמתי מפסק דין מנומק היטב ובנוי לתלפיות אשר הביא בחשבון רמת ענישה ונסיבות אישיות גם יחד. השתכנעתי כי הערכאה דלמטה איזנה בין כל האינטרסים הראויים, והגם כי הקלה עם המשיב אינני סבור שיש בהקלה זו כדי להביא להתערבותי.

לא אוכל לפסוח על ביקורת נוקבת שיש בפי כלפי התנהלותה של התביעה הצבאית בתיק זה. כבר בשעת הטיעונים לעונש, שעה שראוי היה לשמוע מפי התביעה עמדה עונשית ברורה לגבי מעשיו של המשיב, בחרה התביעה הצבאית להודיע כי היא מבקשת "עונש לריצוי בפועל ההולם את רוח הפסיקה" . גם לאחר שביהמ"ש העיר לתביעה הצבאית וביקש לנקוב בעמדה עונשית ברורה, בחרה התביעה הצבאית לומר כי "על פי ההוראות שבידי אסור לי לנקוב בעמדה עונשית" .

האם לנוכח האמור לעיל יש לתביעה הצבאית על מה להלין? אמנם אין עמדתה של התביעה הצבאית בלבד, עומדת לעיני ביהמ"ש שעה שהוא גוזר הדין, ברם לא ניתן להתעלם מעמדה זו אשר מלכתחילה תוחמת את המסגרת העונשית לכאן או לכאן.

להזכיר כי בסופו של יום, הדיון המתקיים בביהמ"ש לערעורים אינו נדרש לפסוק את עונשו של המשיב כדרכה של ערכאה קמא. יש לו לבחון ולבדוק, כלום יש מקום להתערבות שעה שנמצא ליקוי יסודי במלאכתו של ביהמ"ש. אולם במידה שאיזן ביהמ"ש בין כל הנסיבות ועשה את מלאכתו נאמנה, הגם כי הקל או החמיר בעונש שלא כדעת מי מהצדדים, אין בכך כדי להתערב ולפסוק עניין מחדש.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

ניתן היום, 19 ביוני 2008, ט"ז בסיוון התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: