דחיית ערעור בסוגיית פיצויים בגין נזקי תאונת דרכים

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.        ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ש' דברת). המשיב (והמערער שכנגד), יליד 4.5.1986, נפגע בתאונת דרכים ביום 14.10.1999 ותבע את נזקיו מהמערערות (והמשיבות שכנגד). שאלת חבותן של המשיבות הוכרעה מקדמית, ופסק-הדין  נשוא הערעורים מתמצה בבחינת הפיצויים להם זכאי המשיב בגין הנזקים שנגרמו לו.

           לאחר שבחן את חוות-הדעת הרפואיות ואת הראיות שבאו לפניו, קבע בית-המשפט המחוזי כי המשיב סובל מנכות פסיכיאטרית זמנית בשיעור של 10% למשך שנתיים מיום התאונה, מנכות צמיתה בתחום הנוירולוגיה בשיעור של 20%, וכן מ-10% נכות בגין חסר בגולגולת (שהם מחצית מ-20% הנכות להם היה המשיב זכאי לולא היה עובר ניתוח פלסטי לתיקון החסר בעצמות הגולגולת ממנו סבל בשל התאונה). בהעמידו את שיעור נכותו התפקודית של המשיב על 30%, הביא בית-המשפט המחוזי בחשבון החלטתו נתונים רלבנטיים להכרעה, ובהם בין היתר: הסבירות הנמוכה שהמשיב - שהיה תלמיד חלש שאף הורחק מהישיבה בה למד יום לפני התאונה - היה רוכש השכלה אקדמית, והסבירות הגבוהה שהמשיב היה בוחר בעבודה פיזית. עוד נקבע כי בסיס השכר של המשיב הוא בגובה השכר הממוצע במשק. על-פי הנתונים האלה, שם בית-המשפט את הפיצוי לו זכאי המשיב בראשי הנזק הבאים: הפסד השתכרות בעתיד - 590,205 ש"ח (נקבע כי סכום זה מגלם גם את הפסדי הפנסיה, וכי המשיב איננו זכאי לפיצויים בגין תקופת הצבא מאחר שההטבה של כושר השתכרותו בתקופה זו בשיעור של 70% מתקזזת עם גריעת תשלום הוצאות המחייה בזמן השירות הצבאי ששיעורן זהה); עזרת הזולת ונסיעות בעבר - 8,500 ש"ח; וכאב וסבל - 57,688 ש"ח.

2.        על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי משיגים שני הצדדים. טרונייתן של המערערות מופנית כנגד קביעה אחת בלבד, והיא שיעור הנכות התפקודית ממנה סובל המשיב בשל חסר העצם בגולגולת. לשיטתן, המומחה הרפואי קבע כי המשיב סובל מ-10% נכות רפואית לפי תקנה 36(3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות) המתייחסת למצבים שלאחר תיקון פלסטי של חסר בעצמות הגולגולת (זאת, לאחר שבמסגרת החקירה הנגדית הועמד המומחה על טעות שנפלה בחוות-דעתו, ותיקן את עמדתו). בהמשך לכך טוענות המערערות כי היות שהחסר בעצם תוקן באמצעות שתל, לאור עדות המומחה בעניין, ומאחר ובמשך השנים שחלפו מאז הניתוח ועד לשמיעת הראיות לא תועדו תלונות או ליקויים בשתל - יש לקבוע כי המשיב איננו סובל מנכות תפקודית בגין פריט זה, ולהפחית את הפיצוי שנפסק עבור הפסד השתכרות בשליש, השקול ל-10% מתוך 30% הנכות התפקודית שנקבעו.

           בערעורו הנגדי, טוען המשיב כי לפי התקנות היה מקנה לו חסר העצם ממנו סבל לפני הניתוח 30% נכות, ולכן לפי תקנה 36(3) היה מקום לפסוק לו 15% נכות בפריט זה, ולתקן בהתאם את הפיצוי בגין כאב וסבל. בתשובה לטענות המערערת לעניין ההשפעה התפקודית של חסר העצם בגולגולת, טוען המשיב כי הפגיעה מגבילה את יכולתו לעבוד בעבודות פיזיות או בעבודות הכרוכות בחשיפה לשמש. עוד הוא מדגיש כי לא ניתן להפחית את הפיצוי באופן יחסי, שכן בית-המשפט לא התייחס למשקלו של החסר בעצם באומדן הפיצוי וכי ממילא הסכום שנפסק איננו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור. לבסוף, מלין המשיב על כי לא נפסק לו פיצוי בראש הנזק של הפסדי פנסיה, ובראשי הנזק של עזרת הזולת והוצאות רפואיות בעתיד.

3.        עיינו בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי וכן בטענותיהם של הצדדים ובמסמכים שצירפו ולא ראינו עילה להתערב בפסק-הדין.

           בקובעו את נכותו התפקודית של המשיב, נתן בית-המשפט דעתו באופן מפורש להשפעה התפקודית של החסר בגולגולת, בשים לב לעובדה ששני הצדדים סברו כי עתידו של המשיב איננו מצוי בתחום האקדמי, ולכך שנמצא שהחסר בגולגולת אכן מגביל את יכולתו של המשיב לעסוק בעבודות פיזיות. עוד יודגש, כי בקובעו את שיעור הנכות התפקודית היה בית-המשפט המחוזי ער ל"עיסוקו [של המשיב - א' ר'] כעוזר לצלם אירועים וחלקו בלהקת סהרה, ואפשרויותיו להשתלב בתחום התעסוקה". לאחר ששיקלל את כל אלה וגם את יתר הנתונים שבפניו, קבע בית-המשפט קמא כי המשיב סובל מנכות תפקודית בשיעור של 30%, ואנו לא מצאנו עילה להתערב בכך.

           והדבר נכון גם לעניין טענותיו של המשיב בערעור שכנגד: ביחס להפסדי הפנסיה, ציין בית-המשפט המחוזי מפורשות כי "הפסד ההשתכרות בעתיד שנפסק לו מגלם בחובו גם את הפיצוי על אובדן תשלומי המעביד לקרן הפנסיה". בנסיבות המקרה, ובפרט לאור נתוניו האישיים של המשיב, אין מקום להתערב בשיעור הפיצוי בראש נזק זה. לא מצאנו לנכון גם להוסיף פיצוי בראשי הנזק האחרים.

           סוף דבר: הערעור והערעור שכנגד נדחים. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

                                                                        המשנה לנשיאה

השופט   י' דנציגר:

         אני מסכים.

                                                                        ש ו פ ט

השופט   ע' פוגלמן:

         אני מסכים.

                                                                        ש ו פ ט

         הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

         ניתן היום, כ"ב בשבט התשס"ח (29.1.2008).