דחיית טענות בדבר השתק פלוגתא באשר לחלוקת ירושה

1.         א.         בתובענה זו עותר התובע לחייב  את הנתבעים 1,2 - אחותו ובעלה - גיסו -

לשלם לו, ביחד ולחוד, את הסך של 828,394 ש"ח ולמסור לידיו מסמכים הנוגעים לענין נשוא התובענה.

לטענת התובע: הבריחו הנתבעים 1,2 כספים מעזבונה של האם המנוחה (להלן: " המנוחה") של התובע והנתבעת 1 - עזבון בו יש לתובע חלק, אם כזוכה על פי צוואה אם כיורש על פי דין (להלן: " הנתבעת").

ב.         מעמדו של התובע כבעל חלק בעזבונה של המנוחה הוכר בעקבות הליכים שהתנהלו במשך שנים בבית המשפט המחוזי והעליון  שעניינם צוואת המנוחה מיום  12.7.95 ("להלן: " הצוואה"). התנגדות שהגיש התובע לקיום הצוואה התקבלה והצוואה בוטלה בפס"ד שניתן בביהמ"ש המחוזי ביום 11.5.03 (עז' 4267/98) אשר קבע, כי הנתבעת 1 היתה מעורבת בעריכתה. ערעור שהגישה הנתבעת 1 על פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי נדחה פה אחד ע"י בית המשפט העליון ביום 24.10.04 (ע"א 5869/03).

2.         א.         עניינה של החלטה זו - טענות התובע באשר לתחולתו של מעשה בית-דין

בנוגע למספר עניינים הרלבנטיים לתובענה שבפניי. לדידו הוכרעו ענינים אלה בהליכים שהתקיימו בביהמ"ש המחוזי והעליון (שצויינו לעיל) באופן המקים טענת "השתק פלוגתא" לגביהם. בישיבת יום 2.4.06 החלטתי, כי לעניין זה יסכמו הצדדים בכתב ובהתאם להחלטה שתינתן, בנוגע לקיומו או אי התקיימותו של מעשה בית-דין בעניינים אליהם מכוון התובע, יקבע התיק להוכחות (אשר באופן טבעי - להחלטתי זו תהיה השלכה ישירה על היקפם).

ב.         בסיכומיו (ס' 8) פירט התובע את העניינים שלגביהם מבקש הוא למנוע מהנתבע מלטעון מחמת "השתק פלוגתא":

*           רצון המנוחה לגבי חלוקת רכושה וטענת "המתנה" המועלית ע"י

הנתבעת.

*           ההוצאות להן טוענת הנתבעת.

*           חלקו של התובע המגיע לו מתמורת מכירת הדירה.

דיון

3.         א.         התנאים לקיום הכלל של "השתק פלוגתא" סוכמו בע"א 246/66 קלוז'נר נ'

שמעוני פ"ד כב (2) 582, 583:

"אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות".

ב.            עפ"י ההלכה הפסוקה, השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסויימת שכבר נדונה בין בעלי הדין בהתדיינות קודמת, אם מתקיימים ארבעה תנאים מצטברים כדלקמן:

*                           הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

*             התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השניה היה יומו בבית-המשפט לעניין אותה פלוגתא.

* ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא ובקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה.