דחיית טענה של חוזה למראית עין

עניינו של פסק הדין שבפני הוא הכרעה בתביעה שהוגדרה בכותרתה כ"הצהרתית", ובה תבע בעל את אשתו להצהיר כי מחצית הזכויות בדירה שייכות לו, וזאת חרף רישום הזכויות בדירה על שם הנתבעת, בטענה המרכזית כי העברת הזכויות נעשתה למראית עין בלבד.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         התובע והנתבעת נישאו זל"ז ביום 30.8.69. מנישואיהם נולדו 2 ילדים, שניהם בגירים. הצדדים לא התגרשו עד היום, אך יחסיהם היו סוערים מאד והם הרבו להתדיין מני אז חדשות לבקרים.

2.         בשנת 1986 רכשו הצדדים דירה ברח' ....., הידועה כתת חלקה .. בחלקה ... בגוש ... (להלן- " הדירה").

3.         לטענת התובע בתביעתו, בשנת 1994 " נקלעו הצדדים לקשיים וסיכון לחשיפה לתביעה משפטית גדולה, כתוצאה מפעולות רשלניות שבוצעו ע"י בנק המזרחי... אשר שידל את התובע ופיתה אותו שלא כדין, ותוך הפרת חובות הנאמנות והזהירות, תוך הטעיות ומצגי שווא חמורים, ליטול הלוואות ואשראי מהבנק, ואת הסכומים להשקיע בבורסה לניירות ערך בהשקעות ספקולטיביות שהסבו נזקים והפסדים בתיק...".

            לטענת התובע, משהחל הבנק ללחוץ ולאיים על התובע בנקיטת הליכים משפטיים החליטו התובע והנתבעת " בעצה אחת, לבצע את ההעברה למראית עין ולרשום את חלקו של התובע בדירה, בשיעור מחצית, ע"ש הנתבעת, וזאת באופן זמני, עד שיוסר הסיכון והחשיפה מפני תביעה משפטית מצד הבנק".

4.         לפיכך פנו הצדדים בצוותא לבא כוחם וביקשו אותו לבצע את ההעברה למראית עין ולרשום באופן זמני את הנתבעת כבעלים כביכול גם על חלקו של הבעל בדירה, עד לסיום ההליך המשפטי מול הבנק.

5.         לטענת התובע, הצדדים הגיעו למשרד בא-כוחם וחתמו שם על שטרי ההעברה, מבלי לקרוא את תוכנם ומבלי שיכלו לציין על גבי שטרי המכר ולהעלות על הכתב את ההסכמה האמיתית שלהם, שעמדה מאחורי החוזה למראית עין, והתובע הסתמך על האמון שנתן בנתבעת ולטענתו " אשר הופר בדיעבד על ידה ברגל גסה".

6.         התובע טען בתביעתו כי הנתבעת הבטיחה מפורשות ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי היא לא תנצל לרעה את המצב לפיו התובע מעביר למראית עין את זכויות בדירה ורושם אותן למראית עין על שם הנתבעת באופן זמני, וכי בתום ההליך המשפטי הנתבעת תרשום בחזרה את הזכויות במחצית הדירה על שם התובע.

7.         התובע הוסיף וציין בתביעתו כי מאחר ועל דירת הצדדים היתה רשומה משכנתא לטובת בנק "משכן", לא ניתן היה לבצע את הרישום למראית עין בלא הסכמת הבנק, לפיכך פנו הצדדים וקיבלו הסכמת הבנק ומשנתקבלה ההסכמה בוצעה ההעברה למראית עין, וביום 17.5.94 נרשמו זכויות התובע בדירה ע"ש הנתבעת.

8.         התובע מוסיף כי לאחר מכן הוגשה נגדו תובענה על ידי בנק המזרחי על סך של 49,760 ש"ח, ולאחר חודשיים נוספים הוגשה תובענה נוספת על סך 151,874 ש"ח. גם התובע עצמו הגיש תביעת נזיקין כנגד הבנק, ובסופו של דבר בהסדר פשרה נמחקו שתי התביעות.

9.         התובע הוסיף בתביעתו כי מספר חודשים לאחר המאבק המשפטי החלה הנתבעת לשנות את התנהגותה, היא החלה לצאת בערבים, היא השתלטה חד צדדית על חדר השינה המשותף והשליכה את חפצי התובע למחסן הדירה. לטענת התובע, הנתבעת התנהגה באופן לא יציב, קיללה את התובע, ירקה עליו, זרקה עליו חפצים, לטענתו אף " ביקשה כי ימות כדי לדרוך על קברו". לטענת התובע, הנתבעת מכורה לכדורים מסוגים שונים, נגד התרגשויות ועצבים, מתחילת הנישואים ולכן התנהגותה " חנה הפכפכה ועוברת מקיצוניות אחת לאחרת". לטענת התובע, ניצלה כעת הנתבעת את המצב לטובתה וסרבה להחזיר את מצב הרישום לקדמותו.

10.        התובע טען כי הגיש תביעה לגירושין תוך בקשה לחלוקת רכוש וחלוקת הדירה, והנתבעת עשתה כל מאמץ גם להכשיל את הגירושין " ואף היתה מוכנה - מתאוות בצע, להסכים לגירושים ברבנות בתנאי שהתובע יוותר על זכויותיו בדירה". כתוצאה מכך, טוען התובע בתביעתו, החליט להגיש את התובענה שבכאן.

11.        התובע הוסיף וטען בתביעתו כי הוא והנתבעת ממשיכים להתנהג, גם לאחר העברת הזכויות למראית עין אל הנתבעת, באופן המצביע על כך שהזכויות בדירה הן גם שלו, כך באשר לשיפוץ הדירה ונשיאה בהוצאות אחזקתה.

12.        לפיכך עתר התובע כי מחצית הדירה הינה בבעלותו וכי הינו זכאי לקבלת פסק דין הצהרתי המצהיר כי הינו הבעלים האמיתי של מחצית הדירה, וגם צו לרשם המקרקעין.

13.        מנגד, כפרה הנתבעת בהגנתה בטענות התביעה.

14.        הנתבעת טענה כי התובע מתעלם מחלוף הזמן, שכן העברת הזכויות בדירה נעשתה 17 שנים לפני הגשת התביעה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי כבר לפני 14 שנים, בשנת 1997, פנה התובע לבית הדין הרבני בתביעה לביטול העברת הזכויות לטובת הנתבעת, תביעה אשר לא התקבלה ובסופו של דבר חזרו הצדדים לשלום בית.

15.        לטענת הנתבעת, התובע היה שחקן בתיאטרון, מיעט לחזור הביתה והפגין כלפיה אלימות מילולית. כתוצאה מכך, לטענתה, היא סובלה מהתקפי מיגרנה כרוניים שאובחנו ככאלה על רקע נפשי, וכי בשנים 1984-1994 סבלה מציסטות בחזה, ועברה את כל החרדות והטיפולים לבד.

16.        עוד טענה הנתבעת כי בין הצדדים ננקטו והתנהלו הליכים משפטיים רבים, שהתנהלו בבית הדין הרבני, בתביעות גירושין שהגיש וחזר והגיש התובע. במהלך הדיונים המשפטיים עזב התובע את הבית כעשר פעמים, כאשר בין הצדדים מוגשות תלונות הדדיות למשטרה. קודם העברת הזכויות הנטענת בדירה ביום 1.10.1993, התחייב התובע כלפי הנתבעת כדלקמן: