דחיית טענה מקדמית של "התיישנות ושיהוי"

בפניי בקשה מטעם המערערות ליתן החלטה בטענה מקדמית של "התיישנות ושיהוי" וקבלת הערעור על הסף. המשיב נתן תשובתו לבקשה והמערערות השיבו לתשובת המשיב.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

טענת ההתיישנות

1. למערערת, ים מרין בע"מ, הוצאה הודעה על כפל מס לפי סעיף 50(א1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: החוק) על סכום של 4,297,036 ש"ח והודעה על חיוב בקנס בגין אי ניהול ספרים כדין לפי סעיף 95 לחוק על סכום של 468,016 ש"ח. חיובים אלו נוגעים לשנים 2008-2010.
2. למערערת, ים מרין חברה לבניין בע"מ, הוצאה הודעה כפל מס לפי סעיף 50(א1) לחוק על סכום של 686,212 ש"ח והודעה על חיוב בקנס בגין אי ניהול ספרים כדין לפי סעיף 95 לחוק על סכום של 63,091 ש"ח. חיובים אלו נוגעים לשנת 2009.
3. לטענת המערערות, על הודעות המשיב, להטיל כפל מס ולהשית קנס בגין פסילת ספרים, חלה התיישנות ומכאן שדין הערעורים להתקבל על הסף.

בשלב מאוחר יותר, ובמסגרת בקשת המערערות לתקן את הודעת הערעור מטעמן, הוספה הטענה כי דין הערעור להתקבל על הסף גם מחמת שיהוי.

4. המערערות טוענות כי תקופת ההתיישנות להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה הינה 5 שנים לפי סעיף 77(ב) לחוק. הדו"ח האחרון, נשוא הערעורים, הוגש ביום 15.7.2010 ולכן, לכל המאוחר, ביום 15.7.2015 התיישן המועד להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה.

במסגרת נימוקי הערעור טענו המערערות כי תקופת ההתיישנות הנ"ל, החלה על הוצאת שומה לפי מיטב השפיטה מכוח סעיף 77(ב) לחוק, חלה גם על הודעות כפל מס וקנס פסילת ספרים, נשוא ערעור זה, ולכן חלה על ההודעות התיישנות.

ברם, במסגרת בקשה נפרדת שהגישו בעניין טענותיהן המקדמיות (ותשובתן לתשובת המשיב) לא עמדו עוד על טענה זו לאור ההלכה המפורשת בעניין שיצאה מאת בית המשפט העליון.

טוב עשו המערערות שוויתרו על טענה זאת.

בע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ (26.8.2014) (להלן עניין זאב שרון) קבע בית המשפט העליון כי הסמכות לערוך שומה על פי מיטב השפיטה הינה סמכות שונה ונפרדת מסמכות המשיב להטיל כפל מס ולהשית קנס מנהלי על פסילת ספרים ושאין כל מקום לדרוש מהמשיב להפעיל את סמכותו לערוך שומה לפי מיטב השפיטה לפני הטלת כפל מס לפי סעיף 50(א1) לחוק. בית המשפט העליון קבע כי כלל ההתיישנות של 5 שנים, התוחם את התקופה לעריכת שומה לפי מיטב השפיטה, עוצב על רקע התכלית של סמכות זו ואין כל היגיון להפעילו בנוגע לסמכויות אחרות שבחוק מע"מ (סעיף 36 לפסק הדין).

5. אולם בכך לא סגי. המערערות מעלות טענה נוספת לפיה, אף אם לא ניתן לקבוע כי חלה התיישנות על הודעות המשיב, נשוא ערעור זה, מכוח סעיף 77(ב) לחוק, יש לקבוע כי חלה עליהן התיישנות מכוח הוראת סעיף 82(ד) לחוק.
6. סעיף 82 לחוק עניינו בזכותו של נישום, החולק על שומה שהוצאה לו, להשיג עליה בפני מנהל מע"מ תוך שלושים ימים לאחר שהוצאה לו הודעת שומה לפי מיטב השפיטה.

סעיף 82(ד) לחוק קובע, כי אם לא נתן המנהל החלטה בהשגה תוך שנה מיום שהוגשה, "יראו את ההשגה כאילו נתקבלה".

לטענת המערערות, בחינת תכליתית של סעיף 82(ד) לחוק מעלה כי היה על המשיב להפעיל את סמכותו להטיל עליהן כפל מס וקנס, תוך שנה מיום שניתנה להן ההזדמנות להשמיע את טענותיהן, כפי שהיה קורה לו הייתה מוגשת השגה על שומה לפי מיטב השפיטה. זאת משום שאין להותיר את הנישום בחוסר וודאות לגבי מתן החלטה בעניינו מעבר לשנה, בין לגבי שומה ובין לגבי כפל מס וקנס.

לשיטת המערערות יש לראות בהליך חקירת מנהל המערערות בפני המשיב, במסגרתו ניתנה לו זכות הטיעון להציג את גרסתו, כהליך של "מעין השגה". מאחר שלכל המאוחר ביום 5.3.2013 התגבשו מסקנות היחידה החוקרת (מע"מ חקירות ירושלים), לפיהן החשבוניות נשוא הערעור הוצאו שלא כדין, יש לקבוע כי על החלטות המשיב שנמסרו למערערות בחודש נובמבר 2015, היינו, לאחר למעלה משנה, חלה התיישנות מכוח סעיף 82(ד) לחוק.

המערערת מסתמכת על פסק הדין בעניין ע"מ 1334-06-12 ט.ט. טכנו חשמל טכנולוגיה מתקדמת לרכב (96) בע"מ נ' מע"מ עכו (24.11.2014) (להלן עניין ט.ט. טכנו).