דחיית טענה לשותפות עסקית בין ידועים בציבור בעבר

עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בתביעה שהוגדרה בכותרתה ל"פרוק שיתוף, פסק דין הצהרתי וצו עשה", אשר הגישה התובעת כנגד בן זוגה לשעבר.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.         לטענת התובעת בתביעתה - היא והנתבע היו בני זוג "ידועים בציבור", והתגוררו יחד החל מאוגוסט 1995, ביולי 2008 נפרדו הצדדים.

2.         בעת הכרותם של בני הזוג ועד שנת 1995 היה הנתבע נשוי, והתובעת גרושה.

3.         שני הצדדים גרפיקאים במקצועם.

4.         התובעת טענה בתביעתה כי במהלך השנים 1998-1999 החליטו לבנות יחידת מגורים "אשר תשמש אותם למגורי הקבע המשותפים שלהם כתוספת על הבית צמוד הקרקע השייך להוריו של הנתבע ב...".

5.         לטענת התובעת, לצורך מימון בניית יחידת המגורים היא והנתבע גייסו כספים, בחלקים שווים ביניהם.

6.         לטענת התובעת היא והנתבע ניהלו בכל תקופת מגוריהם יחד משק בית משותף כבני זוג לכל דבר וענין, ויש לראותם איפוא כידועים בציבור, ולהחיל עליהם את חזקת השיתוף בין בני זוג.

7.         התובעת צירפה חוות דעת לפיה עלות הבניה של יחידת המגורים היתה כ- 260,000 ש"ח, ולפיכך על הנתבע להשיב לה סך של 130,000 ש"ח.

8.         עוד טענה התובעת כי היא והנתבע ייסדו יחד שותפות עסקית המתמחה בעבודות גרפיקה ממוחשבת בשם.... והם השקיעו במשותף את כל מרצם ויכולתם לקידומו של עסק זה. לטענתה היא שותפה מלאה בעסק, השתתפה בכל קבלת ההחלטות העסקיות, וכל אחד מהצדדים השקיע כספים ממקורותיו העצמיים לצורך תפעול השותפות, הם רכשו יחד את הציוד למשרד, והשותפות הצליחה וצברה מוניטין רב, ומאגר הלקוחות של השותפות התרחב, אולם לטענת התובעת, עד לפרוק השותפות כל הרישומים היו בידי הנתבע בלבד. לפיכך ביקשה התובעת שימונה מומחה שיעריך את שוויה של השותפות נכון ליום 15.12.2008, ותבעה את מחצית שווי השותפות.

9.         מנגד, כפר הנתבע בהגנתו בטענות התובעת.

10.        לטענת הנתבע, מערכת יחסיו עם התובעת הסתיימה נוכח בגידתה בו.

11.        הנתבע הוסיף כי הבית היה ביתם של הוריו ומעולם לא היתה הסכמה להקנות לתובעת כל זכות בביתם של הורי הנתבע.

12.        לטענת הנתבע, הוסכם בינו לבין הוריו כי הוא ישא במחצית מעלויות הבניה של התוספת בקומה השניה, והוריו ישאו במחצית האחרת, וכך גם נעשה בפועל, כאשר עלויות הבניה היו נמוכות וכך גם סטנדרט הבניה.

13.        הסטודיו לגרפיקה, לטענת הנתבע, אף הוא היה רק של הנתבע ונשא את מספר העוסק המורשה שלו בלבד. לטענת הנתבע מעולם לא הושקעו בו כספים כלשהם ממקורות אישיים של הצדדים.

14.        באוקטובר 2008, עם גילוי בגידותיה של התובעת, טען הנתבע כי פיטר את התובעת, שילם לה את חלקו בפיצויי הפיטורין בעוד החלק האחר צריך היה להיות משולם מהקופה המרכזית לפיצויי פיטורין.

15.        הנתבע הוסיף וטען כי התובעת עשתה שימוש שלא כדין בקבצי המחשב של עסקו והקימה עסק ששמו מטעה, וניסתה להתחרות בו בעסקו, ואף פנתה ישירות ללקוחותיו.

16.        הנתבע טען כי הצדדים מעולם לא יצרו שותפות, והתובעת לא היתה שותפה שלו מעולם.

17.        הנתבע ביקש איפוא כי התביעה תידחה.